זכה דורינו לאחת התופעות המרתקות ביותר בתולדות עם ישראל, כאשר יהודים, ללא איומים של השמדה, ללא גזרות קשות כשל המן, צעירים בתחילת חייהם שהעתיד עוד לפניהם, בעצם ללא כל סיבה הנראית לעין, קמים, עוזבים את כל המסגרות שהכילו אותם ובוחרים בדרך חדשה, מחייבת, תובענית ולא מוכרת. אין לכך כל הסבר אחר, זולת אותה נקודה פנימית של אמת החבויה במעמקי נפשו של כל יהודי, אותה בת קול היוצאת מהר חורב שמעוררת את הלבבות ומהדהדת באוזניו של כל מי שאינו חרש ואטום לקום ו"לחזור הביתה".
מה שמעניין עוד יותר, הוא הרקע המגוון ממנו מגיעים בעלי התשובה. בעשור האחרון היה מדובר לרוב בבני עדות המזרח משכבות המצוקה, הגלגול הנוכחי של פליטי המעברות, שהוריהם חוו על בשרם את טעמה המר של העלייה בראשית קום המדינה, מי שהיו חוטבי העצים ושואבי המים של המדינה עם היווסדה, עם תחושת ניכור חזקה כלפי הממסד. היה מקובל לחשוב כי תחושת הניכור התחזקה כתוצאה מגלי העלייה האחרונים מברית המועצות, שנישלו רבים ממשרותיהם ואפילו מבעליהם, "איתגרו" את הזהות היהודית שלהם וכתוצאה מהתסיסה החברתית, פנה הנוער לכיוון הדת לצורך הגדרה עצמית ואלטרנטיבה של זהות. אך כיום, ניתן לראות רבים מבני מעמד הביניים, אנשים המשתכרים יפה, מצליחנים וידוענים, קצינים בצבא ובמשטרה, החל מתנועת הקיבוצים והמושבים וכלה בסתם עמך, הרבה "צעירים ויפים" מתדפקים על דלתה של התשובה ו"חוזרים הביתה".
הצד השווה לכולם, הוא משפחות שלמות, שבאו לחסות תחת כנפי התורה, מתוך אמונה כי הגיעו ל"פיסת השקט" שלהם, שמעתה יהיו מאושרים יותר, יחוו חיים טובים ואמיתיים יותר ובא לציון גואל.
התרומה לחברה שומרת המצוות: מתוך שלל הסיפורים ששמעתי מבעלי התשובה על אופן התחזקותם, כמעט תמיד היה שם מרכיב של מסירות נפש, ברמה כזו שאני אומר לעצמי, אם אני הייתי במקומו או במקומה, לא היה לי את הכח הזה שלהם, במקומם לא הייתי עושה את הצעד הזה. כך לדוגמא, גנן שומר שביעית שבגלל שמירת השמיטה הפסיד עבודות שאסור לעשות בשמיטה, אם זה מנהל מכירות בחברה למכירת רכבים יד שניה, שהתפטר מעבודתו בגלל בעיות של שקר הונאה וגזל, אם זו בעלת זיכיון לבגדים לא צנועים שפשוט סגרה את החנות ועוד כהנה וכהנה סיפורי מסירות נפש של אנשים שהיו מוכנים להקריב הרבה בשביל האמונה, וזה מחזק הרבה, ונותן המון כוחות נפש לעבודת ה'.
עוד נקודה בקשר לזה, היא שבכל פעם ש"נתקלים" בבעל תשובה, נדרשים לשאלת מטרת החיים, מה חשוב ומה לא ומה באנו לעשות בעולם.
וכאן אנחנו נכנסים לתמונה, אנחנו אלו שעומדים ומספרים לכל העולם על יפיה של היהדות, על הבן אדם לחבירו, על הכבוד לזולת ועל הערבות ההדדית, על עולם של חמלה ואמפתיה, חסד ורחמים, ללא רדיפה אחרי מותגים ומותרות, בלי לשון הרע ורכילות, רחוק רחוק מהזוהמה של החומר. אך טבעי הוא שיבואו להתדפק על דלתותינו, לבקש להסתפח ולהתמזג, ללמוד במוסדות הלימוד שלנו, לאמץ את אורחות חיינו ולהשתלב...
האתגר החברתי: מטבע הדברים לא הכל ורוד ויש בעיות וחריקות שהעיקריות שבהן, חוסר בתשתיות קליטה וקשיים בהשתלבות בחברה.
חוסר במוסדות לימוד: ציפור הנפש של כל הורה שחרד על חינוך ילדיו ועל טהרת נפשם, הוא מוסד לימודים ערכי וכאלה טובים אין הרבה, ובמיוחד בערים שיש בהם מעגלים רחבים של בעלי תשובה. ישנו חוסר משווע במסגרות לימוד לכל הגילאים, תבואו לבת ים ותראו, בתי ספר ממלכתיים חצי ריקים או סגורים ובית יעקב אחד עם 500% תפוסה והמצב רק נהיה גרוע יותר משנה לשנה. בנוסף, ישנו צורך גדול באנשי חינוך, בחוגים, במתנ"סים בעזרים פדגוגיים וחינוכיים שהביקוש גדול ואין היצע בכלל.
התאמה חברתית: הקודים החברתיים שאיתם מגיעים בעלי תשובה, הם מטבע הדברים שונים מאלו שיש בחברה הדתית. פתאום נושא הלבוש נהיה חשוב, צבע, צורה וגודל. פתאום יש משמעות שונה לצורת הדיבור, הסלנג, סגנון ההתנהלות, ושוני בתפיסה בכל הקשור לתרבות הנהנתנות להיררכיה החברתית. מה מקובל לומר ומה מקובל לא לומר. ה"חריקות" האלו לצד הבעיות במסגרת הלימוד ולצד התחושה של "התנשאות" מצד החברה הדתית הם ה"אתגר" העומד בפני החברה שלנו.
ניתן כיום לראות קהילות גדולות של בעלי תשובה שמסתפחים לחסידויות שונות ובעיקר ברסלב, שם הם מרגישים שווים בין שווים, אין "סוג א וסוג ב" אשריהם ואשרי חלקם. יש להם רבנים ופוסקי הלכה ונשמעים לדעת ההלכה וזה מצויין.
התופעה של בעלי תשובה רק הולכת ומתרחבת ומכה שורשים בכל השכבות החברתיות וסוגי האוכלוסיה וצריך לדאוג שלא יהיה ניכור חלילה בין ה"ותיקים" ל"חדשים". צריכים להיות בלב אחד וכבוד והערכה אמיתיים עם תחושה חזקה של ברוכים הבאים. במידה ולא כך יהיה ולא נצליח לעזור להשתלבות, אנו עלולים למצוא את עצמנו ב"עימות" לא רק עם האתאיסטים אלא גם חלילה עם בעלי תשובה. צריך להבין, שאין וואקום במציאות, ואם אדם חש שלא בנוח בחברתו של מאן דהו, הוא קם ועוזב וזה מה שצריך להדאיג אותנו.
יש מצבים בהם מחפשי הדרך לא מצליחים להשתלב בשום מסגרת נורמטיבית ואז הולכים לכיוונים לא רצויים, כיתות הזויות של כל מיני "רבנים" או "מקובלים" בעלי כריזמה ומשם מגיעות רוב הבעיות וחילול ה' וכל הסיפורים שלא היינו רוצים לשמוע. אנחנו יודעים שהיצר הרע אינו יושב בחיבוק ידיים ולא נח לרגע, וכך נפתחת עוד חזית מול שמירת התורה והמצוות והפעם מבפנים.
נוסיף לזה את המיסיון העולמי המשקיע מאמצים אדירים לצוד נפשות במיוחד כאן בארץ, ומציע המון הטבות כלכליות ואחרות לשידול ופיתוי יהודים לעבור על דתם וקיבלנו מתכון בטוח לכאבי ראש.
הסברה חברתית: כדאי מאד להשקיע בהסברה חברתית. זאת אומרת בנוסף להסברים על אמונה ומצוות, כדאי גם להדריך את המשפחות המתקרבות על נבכי החברה הדתית והקודים שלה, כדי שלא יהיו אי נעימויות בגלל חוסר ידע וגם כדי להיזהר מצבועים ושרלטנים. צריך להסביר שלא כל מי שלובש חליפה ומכנה עצמו בשם רב הוא באמת כזה, שיש יצר הרע בעולם גם אצל אנשים שומרי מצוות מילדות, שיש אנשים רעים ומתחזים ולא כולם מושלמים. כך נחסוך לבעל התשובה את ההלם הראשוני כאשר הוא נתקל במעסיק שעושק שכר שכיר ומנצל את עובדיו וקרא לעצמו רב או ראש מוסדות. ב"אברך חשוב" שלא משלם ועד בית, או באיזה "צדיק" שמדבר לא יפה. שכנה שאומרת "תחזרו למועדונים שלכם, תחזרו לתל אביב,.." ועוד כל מיני ברכות כאלו ודוגמאות כאלו. כשנותנים את הדעת על כל זה, ומזהירים מראש, חוסכים ליהודי היקר את האכזבה, את ההלם ואת תחושת הניכור וההשפלה. נציל אותו מהכללות ונעזור לו להיות סלקטיבי יותר בהחלטותיו. בתוך עמינו אנו יושבים, אנחנו יודעים ומכירים כמה אנשים טובים יש בתוכינו, כמה אנשי חסד ואנשי מעשה, כמה אנשים פשוטים וטובים ומה לעשות יש גם כאלה שלא...
ישנם בדרך, עוד המון המון בעלי תשובה פוטנציאליים, חלקם על הגדר וחלקם כבר עמוק בעניין, הצד השווה לכולם שהם מעוניינים ביהדות אך לא בתיוגים חברתיים כאלה ואחרים. הם לא רוצים מפלגה ולא מגזר ולא חוג להשתייך אליהם. זה לא מעניין אותם בכלל. הם מחפשים "דרך". ו "חברים לדרך". קהילה טובה ותומכת שיצעדו בדרך איתם. וזאת שעתינו היפה להשפיע, אם נשכיל לתרום את חלקינו, להעניק תחושה עוד יותר טובה של "ברוכים הבאים", ליצור אוירה של כבוד הדדי, "הידברות" לסייע בכל הקשור למוסדות הלימוד, קהילה ופנאי,הדרכה והכוונה בענייני זוגיות, משפחה, חינוך והלכה בכל הקשור ליהדות, לפתח תשתיות קליטה מותאמות לצרכי הציבור היקר הזה, כולנו נרוויח עוד דורות ישרים ומבורכים של משפחות תורניות מוצלחות ומרוצות, שנאמנות לתורה ולהלכה. בלי פילוגים ומחלוקות, בלי נפילות מיסיונריות וכיתות הזויות ומסוכנות.
בקיצור, לא מספיק להראות את הדרך, צריך גם לעזור להגיע ליעד ושלום על ישראל.
להערות ותגובות blanjac@gmail.com