הם יושבים על הטריבונה הגבוהה המשקיפה מעל, שק של גרעינים מונח למרגלותיהם, ובלהט מלאכת הפיצוח הם מתיזים פניני חכמה ואסטרטגיות משחק מלומדות. מתחתיהם מתרוצצים השחקנים, מיוזעים, מתנשמים, מנסים למצות את יכולותיהם הפיזיים והמנטאליים להביא להישגים, אבל אז, כשהכדור הסורר לא מגיע לייעודו הנכון, הללו מלמעלה פוכרים ידיים בייאוש וזועקים: "אבל ההוא היה ממש לידך! לא יוצלח שכמוך!!".
חכמת אנשי היציע, היודעים הכל.
הם חינניים ותמיד צודקים. אילו רק היו שומעים להם הכול היה נראה אחרת.
יושבים נציגים חרדיים ומנוסים, ומקדישים את מיטב זמנם ומרצם כדי לפתור את פלונטר שמירת השבת בתל אביב. לכולם ברור כי בג"צ האנטי דתי יעשה הכל בכדי לפתוח את המרכולים בשבת בעיר החילונית המובהקת. הכי קל ופשוט לשר החרדי ליטול לידיו את הסמכויות, להיטיב את כיפתו השחורה ולמהר ולבטל את החוק, מה שיוביל לפסילתו הכמעט ודאית בבג"צ. סיבות הלא לא חסרות: נימוקים לא משכנעים, העדר שימוע לעותרים וכן על זה הדרך.
מבקש השר החרדי להתנהל בחכמה כדי לנטרל מוקשים. השבת באמת חשובה לו. תחילה הוא נלחם בועדת המנכ"לים להוכיח כי הנושא איננו דתי כלל אלא סוציאלי. פגיעה חמורה ביום המנוחה של בעלי המרכולים. כשזה לא עוזר ונראה שהממשלה בכובעה כשר הפנים נחושה להתיר את החוק, הוא דורש את הסמכויות בחזרה, מפרסם פנייה לציבור כדי לשמוע את דעתו ובכך לנטרל טענות "שלא נשמעו" העלולות לעלות בבג"צ.
לאחר מכן מכין חוו"ד משפטית מנומקת היטב, המתארת בפרוטרוט מדוע אין מקום להתיר את חוק העזר העירוני. ואז, כשהכל כמעט מוכן והתיק בנוי בהשקעה מאומצת ומקצועית, בג"צ מבין כי כדי לעצור את המהלך הוא חייב לבצע מחטף מהיר וחסר תקדים ולהתיר את חוק העזר.
ואז באים אנשי היציע. עיתונאים נחמדים, גיבורי מקלדת, שפותחים באומץ קובץ וורד וזועקים: אבל העט היה ממש לידך! היית צריך רק לחתום! אלה אותם חכמים מלומדים, שהיו מפזרים את תובנותיהם החדות אילו השר החרדי היה חותם בזריזות על ביטול החוק ונופל כפרי בשל בידי שלוש שופטות הבג"צ החילוניות. טורי דמע וזעזוע היו ממלאים את עולמינו, תוהים בקול להיכן נעלמה פקחותו של האריה? והאם, ילחש הפרשן הבכיר, לא הייתה כאן כוונת זדון מתוחכמת מצידו לשחק לידיו של הבג"צ ובכך לרחוץ בניקיון כפיו?
כי זו הפריווילגיה השמורה רק לאנשי היציע. הם תמיד יודעים טוב מכולם. הם מספיק טעונים באש הקדושה בכדי לנזוף בנציגי ציבור חרדיים, אלו שזכו לאמונם המוחלט של גדולי הדור, אלו שהקדישו שעות על גבי שעות לנושא, ולצעוק באזנם "שבעס", משל היו אסופת נהגי מוניות המתגודדים סביב אפליקציה חדשה. אחרים, אף מעפילים לדרגת רושמי העיתים, שמאמצים בלי בושה את טיעוני הסרק של בג"צ ומצמידים אות קין "לדיראון עולם" על הנציגים החרדיים. אח, איזו תחושת סיפוק עילאית להגיע כך לפרלמנט הקבוע בקבלת שבת בבית הכנסת.
עצתי להם, ידידיי, המשיכו להחכים אותנו בפניני הטריבונה, אך אל תיקחו את עצמכם ברצינות רבה כל כך. המשיכו לכתוב ותנו לנציגים המסורים לעשות את שליחותם.