מעשה בשלוש דירות בבניין השוכן ברחוב יהודה הלוי בתל אביב, שבעליהן נפטרו והותירו אחריהם סכסוך משפחתי.
בשתיים מהדירות גרו נכדיהם של המנוחים ואילו בשלישית גר האחיין שלהם. במרץ 2012 נערכו הסכמי חלוקת עיזבון בין יורשיהם ובמסגרת זו רכשו ילדיהם את שלוש הדירות בבניין תמורת כיסוי חובות שהשאירו אחריהם המנוחים ועוד 625 אלף שקל.
במקביל הם חתמו על הסכמי פינוי עם שני הנכדים, אולם לא באו בדברים עם האחיין, שגר כאמור בדירה השלישית. שנה שלמה לאחר חתימת ההסכמים הם שלחו לאחיין מכתב פינוי, אך הוא סירב להתפנות.
בינואר 2014 תבעו הרוכשים את הנכדים וטענו באמצעות עו"ד אבירם מזרה, שלפי ההסכמים, הנטל לפינוי האחיין מהדירה רובץ על כתפיהם, ומשלא עשו כן הם הפרו את חלקם בעסקה ועליהם לשלם להם את הפיצוי המוסכם בחוזה, דמי שימוש ראויים ופיצוי על נזקים לא ממוניים. כמו כן הם תבעו את סילוק ידו של האחיין מהדירה.
מנגד, עורכי הדין של הנתבעים, ליאור ברקנפלד ויצחק אגר, טענו שהנתבעים כלל לא מחזיקים בדירה השלישית והם אמנם ניסו לשכנע את האחיין להתפנות אך לא הצליחו בכך. מכל מקום, מי שיכול והיה צריך לנקוט בהליכים משפטיים לפינויו היו התובעים אלא שהם המתינו עם הגשת התביעה במשך שנתיים, ובכך סיכלו בעצמם את התקיימות הסכם המכר.
משכך הנתבעים הגישו נגד התובעים תביעה נגדית לתשלום יתרת התמורה עבור הדירות – 225 אלף שקל, וכן הודעת צד שלישי כנגד האחיין, שלטענתם אשם גם כן בפיצוץ העסקה.
התובעים התגוננו בטענה שלא היו אמורים להעביר לתובעים את התשלום האחרון כל עוד הדירה השלישית לא פונתה. האחיין מצדו טען באמצעות עו"ד רועי שעיה שהתובעים מעולם לא יצרו אתו קשר, ומכל מקום הוא קיבל את החזקה בדירה לפני 20 שנה מדודתו המנוחה ולכן לא ניתן לסלקו משם.
מי אחראי על סילוק האחיין?
זכותו של האחיין להישאר בדירה הייתה הסוגיה הראשונה שהוכרעה על ידי השופטת כרמלה האפט, שבהסתמך על עדויות קרובי משפחה, קבעה כי ככל הנראה המנוחה התכוונה לאפשר לו להחזיק בדירה אך כוונותיה לא עוגנו במסמכים כתובים כלשהם.
לפיכך, הזכות שניתנה לאחיין להתגורר בדירה השלישית הייתה "זכות רשות" שניתן לבטלה בכל עת, והיא אכן בוטלה בנובמבר 2013 עם שליחת מכתב מטעם עורכי הדין של התובעים. על כן, השופטת הורתה לאחיין להתפנות בתוך 6 חודשים.
על רקע זה השופטת גם קיבלה את טענת הנתבעים, לפיה על אף שהתחייבו בחוזה לפעול לפינויו של האחיין, בפועל כל שיכלו לעשות הוא לדבר אל ליבו, ומי שיכלו לנקוט בפעולות משפטיות לסילוק ידו היו רק התובעים.
מכאן שהתביעה הנגדית נגד התובעים התקבלה ונקבע כי התמהמהותם עם הגשת תביעת הפינוי היא שמנעה את קיום הסכם המכר. לכן, לא רק שהם אינם זכאים לפיצוי המוסכם אלא שהם ייאלצו לשלם לנתבעים את יתרת התמורה וכן שכ"ט עו"ד של 25 אלף שקל.
עורכי דין דיני מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"