עד היום לא החלטתי אם לבכות או לצחוק ממשפטים שכאלו, אך בינתיים כדי לא לפגוע בנשים אני מסתפקת בחיוך.... ואת הצחוק או את הבכי (שכאמור עדיין לא הוכרע ביניהם) אני קוברת עמוק בליבי, שהרי מי אני הקטנה? לא גדול בישראל וגם לא גדולה בישראל, פשוט מנסה להיות שופר של חז"ל בהרצאותיי כדי להתחזק בעצמי ולחזק על הדרך עוד בנות - נשות ישראל.
אך אם נדבר על אדם צדיק, גדול אמיתי בדורנו, לבטח עולה בנו לפעמים המחשבה, שהוא מהמקום הגבוה והמרומם בו הוא נמצא יכול יותר בקלות לעבוד את ה', ואין ספק שמעשיו רצויים ואהובים לפני בורא עולם.
ואילו אנו – לְמה אנו כבר מסוגלות להגיע?
וגם אם אנו כבר עושות משהו – עד כמה מעשים של אנשים "פשוטים" כמונו נחשבים למעלה? חבל ששכחנו לרגע שאת בורא העולם לא דווקא מעניין באיזה מדרגה בסולם אני נמצאת ומשם מקיימת מצוות ועושה מעשים טובים, כי הרי ה' הוא זה שהציב אותי במדרגה מסוימת זו, שהיא המתאימה ביותר למילוי תפקידי ושליחותי הייחודית כאן בעולם. העבודה שלי במדרגה שלי הספציפית בסולם חביבה לא פחות מעבודתו של הצדיק ממדרגתו הרמה שבפסגת הסולם.
כי ציון ומדליה בַּשָׁמַיִם - לא מקבלים לפי הדרגה עליה אנו ניצבים, או לפי הגדלות שלנו בעיני בשר ודם, אלא על מידת מילוי חובתי כאן בעולם, עד כמה אני הופכת כל יום לטובה יותר ולקרובה יותר לרצון ה' בכל תחום, והדבר נמדד באופן פרטי אצלי בלי שום השוואה לאחרים.וזו גם הגדלות האמיתית של האדם!
זאת רואים אנו בפרשת השבוע פרשת קורח, המספרת על מחלוקת קורח, שניסה לצאת נגד משה רבינו בטענות למה משה רבינו מנהיג את ישראל, ולא הוא – קורח.
אומר על כך הרה"צ רבי דוד מלעלוב זצ"ל שאם קורח היה יודע שמתחת לתנור (מקום שהיה מיועד לאנשים ה'פשוטים') הוא יכול היה להתעלות בעבודת ה' שלו כאן בעולם ושעבודתו תֵּחָשֵׁב כעבודת הכהן הגדול כשנכנס לקודש הקודשים לא היה עושה כלל את כל המחלוקת.
מטרתו של קורח במחלוקת הייתה לעבוד את ה' בצורה נעלה יותר כמו משה רבינו מנהיגם של ישראל, והוא לא הבין שבדרגה שלו עכשיו הוא יכול לעבוד את ה' לא פחות ממשה רבינו אם רק יעשה את המוטל עליו באותו רגע! לה' לא משנה באיזה דרגה האדם נמצא אלא האם עושים את רצונו באותו רגע במקסימום שאז ניתן לעשות, שאז ה' נהנה מעבודת ה' של אותו אחד שמרגיש (או שבאמת) "פשוט" לא פחות מעבודתו של האדם שמרגיש (או שבאמת) "גדול".
וכך מפרשים את דברי הפסוק בחומש דברים: "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה" (דברים יב, יג) –
היזהר מלרצות להתעלות בעליות שלך רק במקום שתבחר – רק במקום שנראה לך גבוה, אלא עבוד את ה' ותתעלה במקום שה' בחר לך, גם אם הוא מקום שלפי המבט שלך נראה נמוך-כי בעיני ה' זה לא נמוך!
אין גבוה ונמוך חלילה- יש מה שכל אחד חייב לעשות וממילא זה הכי גבוה לאותו אדם באשר הוא! או הכי נמוך - אם הוא לא מתקדם ולא עושה תפקידו.
ומסופר על הרבי מסלונים ה'בית אברהם' – שחסיד אמר לו בעצבות שהוא לא יוכל להגיע לרבי לארץ ישראל לחג מסוים, כשמסיבה מסוימת הוא נאלץ להישאר בחו"ל, והוא מרגיש שלא יוכל להתעלות שם כמו שהיה קורה אם היה נמצא בארץ ישראל אדמת קודש.
אמר לו הרבי: "לכל אחד יש סולם אותו ה' הציב בשבילו ומשם הוא מתעלה עד לשמים, ליוסף הצדיק היה סולם שהיה מוצב במצרים ארץ הטומאה ודוקא משם התעלה כל כך.
כי לא משנה באיזה מקום אתה ניצב, באיזה דרגה אתה נמצא, איזה סביבה מקיפה אותך, כי מכל מקום ובכל מצב אפשר להתעלות ולעשות רצון ה' משם מאותה נקודת מוצא.
לחשוב שרק מי שנראה גבוה ומפורסם – עובד את ה' טוב יותר, זהו היפך השקפת היהדות, ומחשבה זו רק תתקע אותנו.
הגדלות האמיתית היא לעשות רצון ה' ולהתקדם מהמקום בו נמצאים ללא השוואות אלא תוך ידיעה שה' אוהב אותי במקום בו הוא הציב אותי למען קיום תפקידי.
זאת ועוד לא פעם אנו כל כך טועים בהערכת גדלותו של הזולת, רק ה' הבוחן כליות ולב יודע לאמוד את האדם (וכיום אנו מבינים זאת יותר לצערנו...)
כמה אנשים נתקעו בחושבם את עצמם קטנים לעומת זולתם שנראה להם כה גדול, וכשגילו את האמת על אותו אחד שחשבו שהוא אדם גדול ממנו, הצטערו על שנתקעו שנים לחינם...
כמו כן לא חסרים כאלו שנולדו בפסגת ההר ומרוב שהרגישו טוב עם מקומם לא התקדמו אלא להפך ולעומתם אחרים שהגיעו ממשפחות 'פשוטות' בעיני אחרים, ומרוב שהשקיעו בפנימיות הגיעו לפסגות.
אז חסל סדר חלישות הדעת, נתחיל לעבוד את ה' בהרגשה שהמקום שלי הוא הטוב ביותר בשבילי בתנאי שאתקדם ואעשה שם תפקידי.
אז אמרנו מי הגדול האמיתי?
מי שיודע שלהיות גדול זה לעשות מה שאנו חייבים ולא משנה מאיזה מקום! זה החכמה והגדלות האמיתית! רק כך נהפוך לגדולים אמיתיים.
זהו! זה כל הסיפור של הגדלות והחכמה האמיתית!,
שנזכה לגדול נכון ובאמת!
]]>
