לא רק שאני בעד שהאדם ילמד ויתקדם, ובמיוחד בתחום נפש האדם והבטחון העצמי, וזאת מאחר וכאחת שעוסקת בענייני זוגיות ושלום בית וכן כיועצת נישואין אני נתקלת בבעיות כה רבות של שלום בית, כשברוב המקרים אחד מבני הזוג מלא ברגשי נחיתות, לא מכיר בערכו ומפיל את כל תסכוליו האישיים על השני, דבר שכמובן לא בונה את נפש האדם, וכך במקרים דומים רבים ששורשם - חוסר אימון האדם בעצמו.
תופעה זו של לימודי הקאוצ'ינג על כל סוגיה, מבורכת בהחלט, מחזקת את נפשנו ואת האימון בעצמנו. אך מה חַבָל שאיבדנו את הגבול הדק המפריד בין אמונה חיובית בכוחותנו, לבין זלזול בכל מי ששונה ממני וחושב או מרגיש אחרת.
או שכה מאמינים בעצמנו עד שמזלזלים בסייגים בהלכה ובחז"ל שמטרתם להגן עלינו מפני איסורים חמורים, שנראים לנו מוגזמים וכדברינו: "לי זה לא יקרה", "אני מספיק זהירה או חזקה ולא אכשל".
בפרשת השבוע פרשת שופטים מצווה התורה למלך ישראל: " רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וה' אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד, וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד" (דברים יז, טז-יז) התורה מצוה למלך שלא להרבות בקניית סוסים ובנישואין עם מדי נשים כי הוא יכול לנטות לעבירה.
אומר המדרש רבא על שלמה המלך: "עמד שלמה והחכים על גזרתו של הקדוש ברוך הוא ואמר למה אמר הקדוש ברוך הוא: לא ירבה לו נשים, לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור... ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו".
שלמה המלך התחכם ואמר: למה התורה אסרה להרבות סוסים ונשים, כדי שלא יכשל? אני ארבה ולא אכשל", לי כן יהיה יותר נשים יותר סוסים ואין מצב שאחטא. אך כפי הידוע וכפי שמביא המדרש רבא בסוף ימיו נכשל שלמה המלך על ידי שנשיו הטו את לבבו לרע. אם החכם מכל אדם כפי שחז"ל מכנים אותו, חטא ונכשל, מה נאמר ומה נדבר? לא לחינם אמרו וכתבו לנו חז"ל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" (אבות ב ה). אין בעולם הזה יצור אנוש היכול להעיד על עצמו שלא ייכשל, בכל נושא שיהיה.
לכן אף אחד מאתנו, למרות גדולתו ודרגתו הנשגבות, ואמונתו בכוחות עצמו ובכשרונותיו שעל אף שמרגיש כי הוא 'כבש את היצר הרע', וכבר חזק מספיק ויכול לעשות דברים מסוימים בלי שיכשל לא יוכל לומר כי אינו זקוק להרחקות או לסייגים מסוימים שכתבה תורתינו הקדושה שעל כך אמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" (ילקוט שמעוני יואל רמז תקלה).
ההבדל בין צדיק לרשע הוא כחוט השערה, גם אם אנו צדיקים וקדושים, הרי שבמכשול אחד קטן אפשר לעבור חלילה מדרגת צדיק לרשע. על כן, הסייגים לא מיותרים ובוודאי שלא ההלכות! אמנם ממש אין צורך להיכנס להיסטריה או להרבות גבולות יותר ממה שחייב כי זה המתכון להיכשל, חיים טוב ובשמחה תוך ידיעה שהסייגים שחז"ל ציוו אותנו - מגינים עלינו.
מספרים חז"ל על רבי ישמעאל בן אלישע: שהתיישב בליל שבת אחת לקרוא לאור הנר, וזאת למרות הגדר בחז"ל: "לא יקרא אדם בליל שבת לאור הנר, שמא יטה את השמן אל הנר, כדי להרבות אור", אמר רבי ישמעאל בלבו: 'אני אקרא ולא אטה', ובכל זאת עמד להטות את הנר.
או אז הבין כמה עמוקים ומתאימים, נכונים וחזקים דברי חז"ל, ואמר: "כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים: לא יקרא לאור הנר" (על פי שבת יב ע"ב). ‏הסיפורים עוד רבים בכל מיני תחומים ונושאים כגון רבי עמרם שהיה מגדולי הדור דאז שכמעט נכשל עם אשה (קידושין פא, ע"א), סיפורים אלו מוכיחים עד כמה גדול הוא היצר עד שגם אנשים קדושים וטהורים היו עלולים להיכשל בו.
וכבר אמרו חכמים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי! (תלמוד בבלי ברכות כט ע"א). ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יאמרו אזובי הקיר? ברור שהלכות ההרחקות אינן מיותרות לאף אחת מאתנו. נלמד אותן אפוא ונשמור עליהן בזהירות ובקפידה.
לא מזמן שמעתי על אדם חשוב עם משפחה יפה שהקים יחד עם אשתו בגיל מבוגר יחסית, אותו אדם עזב את הכל ושינה צורה ברמה שכזו שכבר לא מזהים אותו ולאיזה ציבור פעם היה שייך, שהקפיד לפני השינוי במצווה קלה כבחמורה.
אמנם יבואו כל מיני ויאשימו את אשתו או את הלחצים בילדות, חסכים או אלימות או הורים קשים מנשוא, שבמקרים מסוימים גרמו לאדם להתמוטט, אך עדיין הבחירה לכל יהודי לבחור בדרך נכונה לרפא את הכאב ולהמשיך בדרך הנכונה ולא להרוס לעצמו את חיי הנצח שלו בגלל טעויות של אחרים על אף שבאמת לפעמים הנסיונות קשים.
אך בהרבה מקרים האדם נפל וניכשל בהכי גרוע מתוך מחשבה בהתחלה שהוא גיבור והוא לא יכשל גם אם הוא כלשונו "רק" קורא או מסתכל וכן הלאה. אם זוהי תגובתם של צדיקי עליון שחלקם ראינו על פי המקורות נכשלו, שווה לנו לטובתנו (רק כי אנו בני אדם) לזכור כי הכתוב: 'אל תאמין בעצמך עד יום מותך' - שייך לכולנו. וכן, גם מי שנולד במשפחה מיוחסת.
כולנו בני אדם וככאלה אנו מחויבים למשהו שמגן אז נמשיך ללמוד כל הזמן כיצד לשדרג את הבטחון והאמונה בעצמינו, אך יחד עם זאת מה שישמור על האמונה ובטחון העצמי זה להאמין בדבר החשוב ביותר: שהוא לעולם לא להאמין בעצמנו עד יום מותינו, כך נהיה תמיד "בהיכון" לעשות את הנכון והישר, ורק כך שום דבר יוריד מאתנו את הבטחון העצמי שלנו דווקא כי אנו מאמינים בַּהַכִי חזק - שזה להאמין בה' ובתורתנו הקדושה על כלליו והנחיותיו בכל נושא.
דווקה בכח האמת שביהדות, ובידיעה שאנו צועדים כרצון ה' בשביל הנכון בכל נושא זה לכשעצמו יותר מכל קורס יהווה עוגן וביטוח לביטחון העצמי שבנו.
]]>
