תקופה זו מולידה בקרב רבים שאלות ותהיות לצד חיזוקים והתרגשויות, די לנו להיזכר בבתי הכנסת הנעולים ללא באי אדם בליל התקדש חג הפסח, כאשר בכל שנה שאותם שעות בתי הכנסת הומים אדם ילד ומבוגר בקול הלל וזמרה לחי העולמים, ואילו השנה גם שועלים לא הלכו בו.
השטיבלאך ההמוניים עם עשרות/מאות מנינים ביום, הפכו לבתי כנסת מוגבלים במספרים. הישיבות הקדושות מנו במהלך הקיץ רק כמחצית ממספרם המקורי. אברכי הכולל ישבו בריחוק אלו מאלו עם מסכות לאפם. שבתו משוש חתן וכלה וצומצמו לקהלי יעד מצומצמים, שמחת מצוות ברית מילה נחגגות במניין מצומצם ומוקפד, ועל כל אלו ריחוק האחד מרעהו ומשפחות שלמות המבודדות זמן רב.
לאדם המתעורר מתרדמת ארוכה, יראה העולם מוזר מתנכר וקשה. כוח ההרגל מאפשר לנו ללכת ברחובות ולא לבכות מהמחזה בו אנו נתקלים, אנשים עטויי מסכות מתרחקים איש מרעהו כמנודים, משפחות איבדו את יקיריהם, אחרים מחלימים באיטיות או מתמודדים עם שאריות של הנגיף. רבים נפגעו רגשית או פיתחו חרדות, ובעיקר אין איש יודע מה יילד יום.
לצד כל אלו, חתך אוכלוסייה נכבד מוצא את עצמו מבודד קהילתית ומשפחתית, אלו הם הדור המבוגר ובעלי הרקע הרפואי, שיתכן והם דווקא אותם אנשים הזקוקים לחברת האחרים יותר מכל, ואילו עכשיו הם נאלצים שבתות שלמות, וימים על גבי ימים להשתמר לבל יגע בם הנגיף.
החכם עינו בראשו להבין, שתקופה זו מעוררת תמיהות בנפשות הצעירים והמבוגרים כאחד, והמתעלם מהם ומתעסק בחידודי אמונה וראשי תיבות עם הבטחות על המשיח שבפתח, לא רק שלא יועיל לו ולמשפחתו, אלא נהפוך הוא, המציאות תכה בו ובמשפחתו. חובה עלינו להתעסק ביסודות האמונה באופן קבוע, לכל הפחות בתקופה זו, על מנת לחזק את היסודות.
האפשרות ליצירת שיח בנושאי אמונה לא פתוח וזמין בכל קהילה ובכל משפחה, ופעמים רבות הפחד הוא מהדור הצעיר שייחשף לשאלות שלא חשב עליהם. מעבר לשאול האמת האישית מדוע אנו מפחדים מזה, האלטרנטיבה שנבחרה בעקבות כך לא להתעסק בנושאי אמונה, היא שיטת הבת יענה. ההבדל היחיד, שהילד/ה שלנו יגדלו עם השאלות ובבוא הזמן יחד עם קשיים נוספים איתם הם יתמודדו, יחזקו אלו את אלו לעבור לנתיב אחר בכביש החיים, ואו אז יתכן שפספסנו את הרכבת.
אדם יהודי שומר תורה ומצוות, בית יהודי המוגדר כבית של בני תורה, צריך וחייב לייצר הזדמנות קבועה ושיח פורה סביב יסודות האמונה, להנגיש את העבר לפרקטיקה, לחיות את הסיסמא "עם שאינו יודע את עברו אינו יכול לחיות את ההווה".
סביב שולחן שבת, בנוסטלגיה המשפחתית הנפלאה, בברכת מלאכי השרת, זוהי הזדמנות לבחור נושא לחקור אותו, להבין אותו, ותן לחכם ויחכם עוד כל בן לפי דרגתו. שיח שכזה / לימוד ההיסטוריה שלנו כעם, חייב להדגיש בעיקר את הקשיים, את המשברים, את הנפילות, את ההתרחקות, את הטעויות, של עם ישראל כעם וכאנשים פרטיים מול בורא עולם. החל מאדם הראשון המתמודד, ועובר דרך נח ודרך האבות הקדושים. להתעסק עם הטעויות שלהם, עם הקשיים שלהם, להבין שעל אף כל זה ובגלל כל אלו הם נהפכו לאבות האומה. החיים שלהם לא היו דבש, הייתה להם אלטרנטיבה כביכול לבחור בדרך אחרת, אבל הם מתמודדים בגבורה עם קשיים בלתי אנושיים חלקם. השבטים הקדושים מוכרים את יוסף בעד מנעלים לרגליהם, השעבוד המכאיב והבלתי אנושי, לצד מכות מצרים וקריעת ים סוף, התעסקות יתר בהבנת מעמד הר סיני והשיח שסביבו מעמד הכפייה מול מעמד הרצון, חטא העגל, דור המדבר, חטאו של משה ואהרון, המלחמות בכניסה לארץ, וכו' וכו' עד לצרות באלף האחרון עם גלויות שונות ומשונות, כולל בדור הקודם בשואה האיומה.
השיח לא צריך לעסוק רק בצד ההדר אלא גם ובעיקר בצד הדין שבו. לשאול, להבין להסיק יסודות ומשם לבנות את בנין העם היהודי שנבנה מתוך התמודדויות וקשיים כחלק מהיותנו עם ה' וכחלק מהסיכום בין אברהם אבינו לבורא עולם בברית בין הבתרים. הכל תוכניות כתובות וידועות, ומול כל אותם ציוני דרך והבנתם לעומק באופן שיטתי נבנה את החוסן הנפשי והרוחני שלנו ושל דור העתיד מול כל סער וסופה, מחלה ומגיפה הי"ו.
יסודות אלו אינם נחלת קבוצות כאלו או אחרות, הם חובת כל יהודי המגדיר עצמו כמאמין, לדעת ולהתעסק בחולשות של העם היהודי בהיסטוריה מול הגבורות הניסים והנפלאות, ורק כאשר נשכיל ונבין שזהו מהותו של עם ה' הנבנים מנפילות ומבנייתם נבין את סוד החוסן הלאומי שלנו.
בדור הקודם הגיע המחלוקת בין החסידים למתנגדים לנקודת רתיחה נוספת בעיקר מול קבוצות ספציפיות. אין בזכותי להביע דעה ועמדה בנוגע למחלוקות של גדולי ישראל זצ"ל, אך הדבר ברור היום בהיבט הרחב, שכל יהודי צריך לבחור את הדרך המתאימה לו בעבודת ה' וביסוס האמונה. אין מקום לעוד מחלוקות ופסילת קבוצות. יהודים רבים שלא העזו להתקרב לספרי חסידות מצאו לפתע את שאהבה נפשם דווקא בתוככי כתבי רבי נחמן, או בספר התניא הקדוש, בתולדות יעקב יוסף, או בבת עין ובשפת אמת ובכל ספר חסידי אחר. לעומת אנשי החסידיות שרבים מהם מצאו את שנכספה נשמתם בספרי גדולי עולם הספרדים והליטאים וכן להיפך.
רגע אחרי תשעה באב ובהיותנו בשיא תקופה בלתי פתורה ובלתי ברורה, הגיע הזמן להסיר את הרסן והמגבלה ולתת לכל יהודי לצאת חופשי למרעה, לרעות בשדות המוסר לצד שדות החסידות, לראות בהיכלי הקודש הספרדים לצד הישיבות. כל אחד שימצא את העשב המתאים לו, שמגדלו, מרוממו, מחזקו ובונה את חיסנו היהודי, להיותו יהודי מאמין.
כואב ומגוחך לשמוע אנשים עוזבי דרך התורה שנחשפים בדיעבד לדרכים חדשות המלאות אהבה וחשיבה שונה ממה שהורגלו, כשהם אומרים "חבל שלא הכרנו דרך זן בזמן אמת". זה משפט כואב וצורב, בעיקר מתוך מחשבה שהורים מעדיפים להפסיד את בנם מאשר לחשוף אותם לדרך אולי קצת שונה, אבל בהחלט דרך של תורה עם דרך ארץ, מתוך חשיבה בזווית שונה.
וכך כותב הרש"ר הירש בפרשתנו דברים פרק ו פסוק טז:
בתחילת דרכו ההיסטורית בעולם עדיין היינו זקוקים לנסים; ניסים אלה שכנעו אותנו שה' שוכן בקרבנו והוא נותן דעתו לקורות האדם ולמעשיו. אף על פי שלא היה לכך צידוק, אפשר היה ללמד זכות על כך שעדיין "ניסית את ה'", ביקשת נסיונות המוכיחים את נוכחות ה' ואמרת: "היש ה' בקרבנו אם - אין" (שמות יז, ז). כל הנסים, כל מעשי הנסיונות שעשה לך ה' ממצרים ועד כנען, ובהם הכניס אותך להיסטוריה, אחת היתה תכליתם: הם באו להודיעך שה' שוכן בקרבך בחירות הנהגתו הכל - יכולה. נסים אלה מסתיימים עתה. די היה בהם כדי שתכיר את מציאות ה' ואת נוכחותו עלי אדמות, והכרה זו תהיה לך ודאות גמורה הנעלית מכל ספק בכל הזמנים. ודאות זו תהיה מאוששת בלבכם, ואל תדרשו נסים חדשים לאמונתכם; אלא תדעו שה' בקרבכם בעיצומו של עולם הנראה כאילו הוא מתנהג בדרך הטבע. ובוודאות זו תחיו ותמותו.
הכותב הינו ראש בית המדרש החרדי "ברקאי" חיספין