א) חז"ל דורשים את הפסוק "בצדק תשפוט את עמיתך" (ויקרא יט טו) כי קיימת חובה לשפוט את הזולת לצדק ולדון אותו לכף זכות[1], ממילא אדם שרואה את חברו עושה פעולה שיש בה צד זכות וצד חובה, הרי שקיימת מצווה לפרש את הפעולה על דרך הזכות ולומר כי עושה הפעולה כיוון דעתו לצד הזכות ולטובה ואין לחשוד בו כי הוא התכוון לחובה או עבירה[2].
ב) כפי שיבואר להלן, במצבים מסוימים קיימת מצווה מדאורייתא לדון את הזולת לכף זכות, ובמצבים אחרים זו הנהגה טובה וראויה אך היא איננה חובה.
ג) צדיק מפורסם או אדם אשר ידוע כי על דרך הכלל הוא פועל טוב וכן תלמיד חכם או ירא ה, קיימת חובה מדאורייתא לדונם לכף זכות וזאת על אף שנראה כי הפעולה שנעשתה היא עבירה או נוטה לעבירה, שכן יש לתלות שבוודאי חזר בו ועשה תשובה או שהיה אנוס במעשהו וכן יש לתלות כי שמא הייתה לו איזו כוונה טובה במעשה[3].
ד) אדם בינוני אשר פעמים נשמר מן החטא ופעמים שנכשל בו, יש חובה לדונו לכף זכות גם במקרה בו קיים ספק האם המעשה נוטה לזכות או לחובה, אבל במקרה שהמעשה נוטה לכף חובה אזי מצד מידת חסידות ראוי ללמוד זכות אך אין זו חובה[4].
ה) מי שמפורסם כי רוב מעשיו הינם לחובה, הרי שאין חובה לדונו לכף זכות וניתן לתלות כי מעשה טוב שהוא עשה כוונתו היתה בו לשם כבוד או להנאת עצמו[5].
ו) נראה לומר כי אדם שאינו מוכר ואין ידוע אם נטיית מעשיו הם לטוב או להיפך, אזי ככל וקיים חשש הפסד מעשיית עסק עמו או ממעשיו הרי שניתן להתייחס אליו באופן של כבדהו וחשדהו ויזכיר לעצמו כי החשד הוא רק לתועלת כדי להינצל מחשש של נזק או הפסד[6].
[1] תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ל עמוד א " ת"ר בצדק תשפוט עמיתך - שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, אחד מדבר כל צרכו ואחד אומר לו קצר דבריך. ד"א: בצדק תשפוט עמיתך - הוי דן את חבירך לכף זכות."
[2] ספר מצוות קטן מצוה רכה "ואמרינן (שבועות ל') כי בכלל זה לדון חבירו לכף זכות שמתוך שידונו לכף זכות יחשוב אין חוטא רק אני וישוב לבוראו פן יכריע כל העולם לחובה וכמה מעשי' מביא במסכת (שבת דף כ"ז)."
ספר החינוך פרשת קדושים מצוה רלה "גם במה שאמרנו שכל אדם חייב לדון חבירו לכף זכות, שהוא בכלל המצוה, יהיה סיבה להיות בין אנשים שלום ורעות. ונמצא שעיקר כל כוונות המצוה להועיל ביישוב בני אדם עם יושר הדין, ולתת ביניהם שלום עם סילוק החשד איש באיש."
ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קעז "ובביאור אמרו (סנה' ג א) אחד דן את חבירו דבר תורה שנאמר בצדק תשפוט עמיתך. ויש בו עוד שראוי לדון את חברו לכף זכות (שבועו' וספרא שם) ולא יפרש מעשיו ודבריו אלא לטוב וחסד. וכבר התבארו משפטי מצוה זו במקומות מפוזרים מן התלמוד."
[3] שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ריח "והנה כי תראה אדם אשר ידבר דבר או יעשה מעשה, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד טובה ולצד הזכות, אם האיש הוא ירא אלקים - נתחייבת לדון אותו לכף זכות על דרך אמת, גם כי יהיה הדבר קרוב ונוטה יותר אצל הדעת לכף חובה, ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו - יש עליך להטות הספק ולהכריעו לכף הזכות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קכז, ב): הדן את חברו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא מצות עשה מן התורה, שנאמר (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך", ואם הדבר נוטה לכף חובה יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חובה, ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלקים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כא, יב): "משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע", וכבר הקדמנו לך פירושו."
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו "אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו".
[4] חפץ חיים לשון הרע כלל ג אות ז "ודע עוד כלל גדול ועיקר בעניינים אלו, אם הוא רואה אדם שדיבר דבר או עשה מעשה, בין ממה שבין אדם למקום או ממה שבין אדם לחבירו, ויש לשפוט דברו ומעשהו לצד הטוב ולצד הזכות, אם האיש ההוא ירא אלהים נתחייב לדון אותו לכף זכות אפילו אם הדבר קרוב ונוטה אצל הדעת יותר לכף חובה. ואם הוא מן הבינונים אשר יזהרו מן החטא ופעמים יכשלו בו, אם הספק שקול, צריך להטות הספק ולהכריעו לכף זכות, כמו שאמרו רז"ל הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות, והוא נכנס בכלל מאמרו יתברך בצדק תשפוט עמיתך. ואפילו אם הדבר נוטה יותר לכף חובה נכון מאד שיהיה הדבר אצלו כמו ספק ואל יכריעהו לכף חובה."
חפץ חיים לשון הרע - באר מים חיים כלל ג ס"ק י "ז"ל רבינו יונה, יהיה הדבר אצלך כמו ספק ואל תכריעהו לכף חוב. ונראה לי שכוונתו למדה טובה בעלמא ולא מצד הדין."
[5] ספר שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות ריח "ואם האיש ההוא רוב מעשיו לרוע או בחנתו כי אין יראת אלקים בלבבו, תכריע מעשיו ודבריו לכף חובה, שנאמר (משלי כא, יב): "משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע", וכבר הקדמנו לך פירושו."
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו "וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו". ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה."
[6] חפץ חיים לשון הרע כלל ו אות י "אף על פי שביררנו דקבלת לשון הרע דהיינו להחליט בלבו שהדבר אמת אסור מן התורה, מכל מקום אמרו חז"ל דלחוש מיהו בעי. וביאור הדבר דצריך לקבל את הדבר(כה) בדרך חשש בעלמא היינו רק כדי לשמור את עצמו ממנו שלא יגיע לו היזק על ידו, ולא יהיה זה הדבר אפילו בגדר ספק, דמעמידין לאדם בחזקת כשרות, ולכן מחוייב עדיין(כו) להיטיב עם הנידון בכל הטובות שצוותה התורה לשאר אנשים מישראל כי לא נגרע ערכו בעינינו על ידי הלישנא בישא לשום דבר* רק שהתורה התירה לחוש ללישנא בישא לענין לשמור את עצמו ואת אחרים ממנו, ועל כן כתבו הפוסקים דמה שמותר לחוש היינו היכא שיוכל לבוא לידי היזק(כט) לו או לאחרים אם לא יחוש לו (דבר זה דלאחרים צריך ביאור רחב ועיין פה בבאר מים חיים ולקמן בחלק ב' בכלל ט' עי"ש היטב כי שם נרחיב בזה בעז"ה) אבל בענין אחר אסור לחוש ללשון הרע ולהאמינו כלל."