ההלם שלי כשיצאתי מהמלונית / טובי שטרן

טובי שטרן (צילום: באדיבות המצלם)

זרקו אותנו מהמלונית. לא פינו אותנו, זרקו אותנו. כמו בסיפורים על עם ישראל שיצא ממצרים בחיפזון והבצק של המצות לא הספיק לתפוח. אז בול ככה.

שמח במלונית

בשעה 17:20, קיבלתי טלפון מקידומת 02 ועל הקו בחור עם קול של מתבגר שעדיין מתחלף והוא אומר שקוראים לו אושרי, והוא מהחמ"ל. והאוטובוס הגיע ושאני אבוא לכניסה למלון כי הוא יוצא עוד 10 דקות.

מה 10 דקות? איזה 10 דקות? איך אורזים שבוע וחצי ב10 דקות? אז פתחתי את הדלת והקמתי צעקה לנשים שהיו בסוף המסדרון.

תעזרוווווו לייייייייייייייייייי!!!!!!!!!!

והן הבינו. כי אתמול עשו את זה לארליך. ואז עשו את זה לפרידמן. והם רצו עם התיקים וכולם עזרו להם עם השקיות והמזוודות.

מה חשבת לעצמך חייל צעיר שבטח התגייס במחזור אוגוסט? ראיתם פעם בן אדם רק לכיוון הגייט שניה לפני שסוגרים את שער העלייה למטוס? אז ככה.

כל מה שנקרה לפני נכנס לאשפתון או מזוודה. רצנו לכיוון המעלית, אני חושבת שהייתי נראית כמו אחת מהפליטים באזור הגדר בגבול ישראל - מצרים.

באזור המעלית פגשתי עוד ילדים והבטחתי לכל אחד ממתק לכל מי שעוזר לנו לסחוב שקית לכיוון היציאה. רק מלדמיין את המחזה שהיה אפשר לצחוק שבוע.

חבורת פליטי מלחמה רצים עם שקיות בין עגלות.

מקבלים משחקים

היום הולדת במלונית

תודה על היומולדת קראתי לעבר נשים! החמודות האלה!!! אתמול מישהי אמרה שהיא יודעת שיש לי יומולדת, אז הן הזמינו פיצה מטלזסטון וממתקים ועשו לי מסיבת הפתעה. כל כך שמחתי!

מסיבת היום הולדת

כל אחת הביאה חפץ קטן ואמרה איך הוא קשור אליי. היה כיף. אחוות נשים חולות. הודיתי להן מקרב ליבי. בכניסה חיכה לנו אוטובוס ישן ממוגן ירי עם חלונות כהים. אולי כמיגון נגד הקורונה למי שחייב להכנס לבידוד.

דחפנו הכל לתא המטען וטיפסנו לאוטובוס עם עוד משפחות. זה היה מהיר ומלחיץ. כמובן התחלתי לקלל בליבי את כל האנשים האלה שהולכים בלי מסיכות, כי הכל בגללם.

במוצאי ראש השנה הגבאי של בית הכנסת התקשר ואמר שהיו 3 מאומתים בקפסולה של הילד. הם התחילו להרגיש רע ביום השני של ראש השנה. או שכן או שלא. אני לא יודעת בדיוק מה היה שם.

בדרך דיברתי עם אמא שלי והיא אמרה שאני אתכונן לראות אנשים ברחוב ללא מסכות. חשבתי שהיא מדמיינת או מגזימה.

האוטובוס קרטע לביתר ומשם לקרית ספר ופלט משפחות חסינות קורונה ל-3 חודשים. משם הוא המשיך לבני ברק העיר האהובה עליי בעולם. החממה שלי.

אני לא רואה טוב? יש לי הזיות? אני כבר שעתיים וחצי על האוטובוס הזה אולי בגלל זה? מהחלון אני רואה יצורים על 2 מתהלכים ברחוב השומר ללא מסיכות!!!

הם לא שמעו שיש קורונה בעולם? מה הסיפור איתם? חבל שלא שאלתי אותם אולי הם היו מסכימים להתחלף איתי בטעם ובריח. אולי לא דחוף להם טעם וריח והם אוהבים להשתעל שיעול כואב.

דין רודף

אני אשים לזה סוף! הבטחתי לעצמי. אם המשטרה לא משתלטת אני אשתלט. בגלל האנשים האלה הבן שלי משתעל וחלש כמו סמרוט.

בגללם, אני לא נהנית מהאוכל כבר שבועיים ואני משתעלת וסובלת ועוד מרעין בישין. דין רודף יש להם אמרתי בקול מדי גבוה. והזוג שישבו לפני הסתובבו אחורה לראות מי זאת שככה חורצת גורלות של אנשים.

החדר אוכל

מהיום! מהיום אני אתחיל להרביץ לנשים ברחוב, כל מי שתלך בלי מסיכה תקבל טפיחה חזקה על השכם שלא משתמעת לשתי פנים. ואני אגיד לה שאני לא מוחלת לה.

כי אם חלילה משהו יקרה למישהו מבוגר מהמשפחה שלי אני מסוגלת לקחת סכין ואז ישימו אותי בנווה תרצה. אנשים חצופים.

בעצם אני יכולה להרביץ רק לנשים ומה עם הגברים? אז דמיינתי שאני אלך עם מקל של מטאטא ואם אני אראה מישהו בלי מסיכה אני ארדוף אחריו ואנופף במקל.

ואז הסירטונים ירוצו בווטצאפ על אחת מבני ברק שחטפה קריזה והחליטה לעשות סדר בעיר. ובסוף כל הילדים ירוצו אחרי ברחובות ויקראו לי המשוגעת ואני אצטרך לעבור דירה לעיר אחרת.

סוכה

אין מצב.

האוטובוס נכנס לרחוב החלוצים לשכונה הקטנה והאהובה שלי. האחות הקטנה והביישנית של בני ברק. יש לי רעיון! רעיון גאוני!

אני פשוט אקח שאל. שאל כזה כמו של נשות הטאליבן, שמכסה את כל הפנים ואז אני אוכל לעמוד ברחוב ואף אחד לא יזהה אותי גם ככה. ואני אקח רמקול ואצרח את נשמתי בקולי קולות לעבר אלה שהולכים בלי המסיכה -

לא מחול!
לא מחול!
לא מחול!