אאא

"יש לי שני בנים (בני 6 ו-9) ובכל פעם שאני מפרגנת לאחד מהם, השני מקנא מאד. לא משנה אם המחמאה היא על משהו קטן ('כל הכבוד שאספת את כל הצעצועים שלך') או על משהו גדול ('אני אוהבת שאתה נחמד לזולת, זה גורם לי להיות כל כך גאה בך'). זה הגיע למצב שאני מרגישה שאני לא יכולה להגיד דבר חיובי לאחד הילדים אם השני נמצא בסביבה... האם זה נורמלי? אנא עזרו לי!" - את השאלה הזו קיבל לפתחו ד"ר האן רן, פסיכולוג מורשה. הנה תשובתו:

קנאה היא תגובה רגשית רגילה לחלוטין המופיעה לאורך חיי האדם. אנחנו פשוט משתפרים בלהסתיר, לתעל ולעצב אותה להתנהגויות מקובלות יותר מבחינה חברתית, כאשר אנו גדלים. בעוד שלעתים קרובות יש לקנאה גוון אגרסיבי ("אני הולך לקחת / להשיג את מה שיש לו" או "הוא לא ראוי להצלחה הזאת ואני אחשוף אותו"), היא משרתת את המטרה הטבעית שלנו כבני אדם, לעבוד קשה יותר כדי להגיע לתוצאה הרצויה לנו - במקרה זה, קבלת תשומת לב ותשבחות מההורים. היא יכולה גם לשמש כדי לתקשר צורך רגשי וזה יכול להיות המקרה אם ילד ספציפי נוהג להביע את קנאתו באופן תדיר.

כהורים, אתם יכולים להשתמש בזה לטובתכם. אפשרו לילד שלא זוכה לקבל את הפידבק לבטא ולחוש את הקנאה. ואז דאגו להדגיש בפניו למה הילד השני כן זוכה לשבחים וספקו לו דרכים לקבל את אותה ההכרה. (למשל: "ציפי עבדה קשה מאד על הפרויקט בבית הספר שלה בשבוע שעבר וקיבלה משוב נהדר מהמורה שלה - מדוע שלא נשב ונראה אילו שיעורי בית יש לך השבוע, אולי ​​יש משהו שאתה מתרגש לעבוד עליו?”)

כאשר הילדים לא רבים, חשוב לבסס תרבות משפחתית של עזרה זה לזה וחיזוק ההתנהגות החברתית ביניהם. לדוגמה, תוכלו לייעד צנצנת משפחתית עם מטבעות בתוכה לתגמול קבוצתי כשהיא מתמלאת (כלומר, כולם יוצאים לאכול גלידה) ולהוסיף כסף לתוכה בכל פעם שהילדים מראים שהם עובדים בצוות (בניקוי הסלון, למשל).

אתם גם, כמובן, תרצו לעצב את ההתנהגות הזו בעצמכם. אחרי הכל, אנחנו התבניות של הילדים שלנו לחיים והם יבדקו אם ההורים תומכים זה בזה, או נלחמים בעדינות. פירוש הדבר הוא לוודא שאתם, כזוג, תומכים זה במטרות של זו ולהיפך ומראים התלהבות אמיתית כאשר הן מושגות. זה לא אומר שאין פה מקום לתחרות ידידותית כלשהי, רק דאגו לדגמן ולחזק קבלת הפסדים ברוגע וניצחונות בענווה.

לצד עבודת הצוות, חשוב עדיין להקדיש זמן של אחד על אחד לכל ילד ולחלוק את תשומת הלב שלכם באופן יזום ועקבי. זה לא צריך להיות הרבה זמן, 15 עד 30 דקות בכל יום עם הורה אחד יכולות באמת לתדלק את מיכל האהבה של הילד ולסייע במיגור חלק מהיריבות שבין האחים.

לבסוף, זה צריך להיות מובן מאליו, אך וודאו שאתם מודעים לעצמכם ולא מציגים לראווה העדפה כלפי אף ילד. (לפעמים יש קורטוב אמת בהתנהגות הקנאית!). הקפידו על מתן משוב הוגן וקבוע לילדים, הסבירו בבירור מתי יש שינויים בכללים (עקב התאמה התפתחותית או צרכים מיוחדים, למשל) ואל תשוו בין צרכיו של ילד אחד לחוזקות של ילד אחר.

התייחסות מוקדמת להתנהגות קנאית מונעת ממנה להתפתח לטינה. בכך שאתם חוגגים את המקום שכל ילד נמצא בו, כולם מרגישים אהובים יותר ומוערכים יותר.