סוד מגפת תלמידי רבי עקיבא – מיועד לנו!
עד ל"ג בעומר נפטרו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא.
ובל"ג בעומר – פסקה המגיפה, האם המגיפה שלנו גם תעצר?
“מפני שלא נהגו כבוד זה בזה” – מה קרה שם?
לא נראה שהם דיברו לשון הרע, או זלזלו אחד בשני, במושגים שלנו...
הקב"ה מקפיד עם צדיקים 'כחוט השערה' - ונענשו.
התורה רוצה שנכבד כל אחד מישראל, בלי קשר לרקע או מגזר, מעמד או רמת משכל, ושנאהב כל יהודי.
ויש חיוב מיוחד לשמור על כבודם של תלמידי חכמים.
מדוע חשוב לשמור על - הכבוד של השני?
לכל אדם חשוב שלא יפגעו בכבודו, והוא רגיש יותר לפגיעה בכבודו, מאשר לפגיעה בגופו או בכספו.
פגיעה כספית או פיזית יותר קל לתקן!
כשפוגעים בנפש – קשה לעצור את הדימום.
הכבוד הוא צורך חיוני לכל אדם - באשר הוא, בכל מצב ובכל גיל.
רבי נתן אומר את הסיבה: הכבוד הוא - לבוש הנפש.
הכבוד הוא – 'לבוש' הנפש, ולכן, הפגיעה בכבוד, היא - פגיעה בנפש!
ולכן, כאשר פוגעים בכבודו של השני, הדבר גורם:
פגיעה נפשית או רגשית, שחמורה יותר מכל - פגיעה אחרת!
הכבוד הוא 'כלי' – לתוכן הפנימי של האדם!
הכבוד הוא 'כלי' שמכיל את המהות והתוכן הפנימי של האדם, המהות האדם היא – החכמה שקנה, כפי שכתוב: "החכמה תחייה את בעליה”.
לכל יהודי יש 'אות' - בלעדית בתורה!
לכל יהודי יש - אות בתורה! לכל אחד מישראל יש חלק בתורה:
'חתיכת תורה' מיוחדת לנשמתו.
הנשמה של היהודי היא 'כלי' שמכיל חלק מסויים בתורה, ולכן:
רק חיבור של שישים ריבו נשמות ישראל, יכול – לחבר ולהכיל את כל חלקי התורה – בשלמותה, ולכן:
אומר מוהרנ"ת - כאשר האדם שומר על הכבוד של חברו, הוא בעצם:
שומר על ה'חלק' בתורה – שמצוי בחברו!
השמירה על כבוד השני, היא – שמירה על החלק של השני בתורה.
רק שמירה ו'ערבות' הדדית על כבוד – מביאה לשלמות, וכך ניתן:
לקבל את התורה: "כאיש אחד - בלב אחד"!
הכבוד של חברך, מביאה לשלמות - התורה שלך!
תורה שלמה – היא תורה:
שלא חסר בה, אף - לא אות אחת!
ולכן: כאשר אתה מכבד את חברך, אתה שומר על 'חלקו' בתורה, וכך תרוויח – שהתורה שלך תהיה שלמה.
רק אם תכבד ותייקר כל יהודי - תוכל לקבל את התורה בשלימותה.
לתלמידי חכמים יש חלק גדול בתורה, כי הם:
'כלי' ו'צינור' להעביר את התורה שלמדו לכלל ישראל, ולכן:
ראוי להיזהר בכבודם.
מדוע כל נשמות ישראל – התחלקו בתורה?
במעמד הר סיני, התורה האירה - ב'אור' אלוקי עצום.
ה'אור' של התורה היה כל כך גדול, שהיה צריך:
'כלי' גדול כדי – להכיל ולשמור אותו!
והקב"ה בחר לשמור את התורה, ב'כלי' שהכי אהוב עליו, שהוא:
כל עם ישראל – כלל נשמות ישראל (עפ"י מוהרנ"ת).
ידוע שכלל נשמות ישראל מכל הדורות – נכחו במעמד הר סיני, ולכן:
לכל אחד מעם ישראל – בכל הדורות, יש חלק בתורה, ולכן:
חייב לכבד כל יהודי!
האחדות היא תנאי – לקבלת התורה!
מכאן ניתן להבין: מדוע במעמד קבלת התורה היה צריך:
כל נשמות ישראל יהיו נוכחות – באחדות!
וזהו התנאי אז - והיום לקבלת התורה:
את התורה אפשר לקבל רק מתוך אהבה ואחדות – "כאיש אחד בלב אחד".
כאשר כל ה'כלים' משתלבים ומשולבים ביחד:
הם יכולים לקבל ולהכיל את התורה.
פגיעה ב'צינור' אחד – פגיעה בשלמות התורה!
רבי עקיבא היה ה'צינור' המרכזי להעברת התורה בדורו, ואליו נוספו עשרים וארבעה אלף תלמידים, שהיו כצינורות קטנים, שתפקידם היה: להעביר ביחד איתו את התורה - לכלל ישראל.
תלמידי רבי עקיבא היו חייבים - לנהוג כבוד זה בזה, כי חייב:
שכל אחד יעזור לשמור על ה'חלק' בתורה - של לחברו!
כדי שלא 'יפגם' אחד אחד הצינורות, שצריכים להעביר את התורה לעם ישראל.
ולכן: חייב להכיר ולהאמין בחשיבות של אחד מישראל, כי:
ה'חלק' שיש לכל יהודי - יקר וחשוב, ואינו מצוי בחברו!
"לא נהגו כבוד זה בזה" – הדקות בשמירת 'כבוד' הזולת
"לא נהגו כבוד זה בזה" – הפגם של תלמידי רבי עקיבא בשמירה על כבוד הזולת, היה דק מן הדק, ומאוד עדין, אבל, הוא היה חיוני וחשוב להכלה ולשמירה על התורה בשלמותה, והמסקנה:
אסור לפגוע באף יהודי, כי כל יהודי הוא 'צינור' ל'אור' אלוקי – החלק שקיבל בתורה, ולכן, זלזול באחד מישראל:
גורם לקלקול באחד ה'צינורות' שמעבירים את התורה!
והחלק בתורה, ששייך לאותו יהודי – מסתלק ונאבד!
עכשיו ניתן להבין מה שקרה עם תלמידי רבי עקיבא, וכמה תורה נאבדה כשנפטרו תלמידי רבי עקיבא – בתוך זמן קצר!
בתקופה קצרה אבדו - עשרים וארבע אלף 'צינורות'!
שהיו צריכים להמשיך להנחיל את התורה לעם ישראל.
לאחר המגיפה נותרו - חמישה תלמידים!
אחרי המגיפה, נותרו לרבי עקיבא חמישה תלמידים, שהארי שבחבורה הוא: רבי שמעון בר יוחאי.
מכאן, ניתן להבין שאם התורה שנותרה היום בידינו - היא רק מחמישה תלמידים - כמה תורה הפסדנו...
אבל, האם למדנו את ה'מסר' כדאי שמהיום:
לא נפסיד 'צינורות' - שמזרימים תורה?
לכל יהודי יש 'חלק' בתורה - שאין ליהודי אחר!
אם נכיר במציאות שלכל יהודי יש 'חלק' בתורה - שאין ליהודי אחר!
נבין עד כמה חשוב וקריטי שנחיה מתוך – אחדות!
ובכלל, לא משנה אם השני – יודע ומכיר את ערך 'חלקו' בתורה.
אם נהיה - "כאיש אחד בלב אחד" נוכל לקבל את התורה!
נותרנו עם חשבון נפש, ונקודה למחשבה:
האם שלמות התורה שלי - חשובה לי?
אם כן, אני חייב להשתדל לכבד את חברי...
ואולי, מתוך שלא לשמא יבוא לשמא...
"ויחן שם ישראל כנגד ההר" - כאיש אחד בלב אחד...
"נעשה ונשמע אמרו כאחד..."
במהרה, אמן!