מה שאבא היה אומר

די ברור לי שאימא השתכנעה. לא רק שהיא השתכנעה שעליה ללכת ולבחור כי זו חובתו של כל יהודי הנמנה על החרדים לדבר ה', אלא שהיא אף הסכימה לצאת איתי לאחר מכן למבצע "חב"ד הולכת לקלפי". מירי שניאורסון בטור על בחירות וזיכרונות (בחירות 2015)

מירי שניאורסון | כיכר השבת |
ואבא היה אומר...

מה שיחסר לי יותר מכל בבוקר יום הבחירות, הוא הטלפון הראשון מאבא שלי ז"ל. הטלפון הראשון על הבוקר.

אבא ואני אהבנו לדבר בין השאר על פוליטיקה. בכל יום בחירות, עוד בטרם היה השעון מורה על תשע, אבא היה מתקשר על מנת להזכיר לי ללכת לקלפי (כאילו שהייתי שוכחת...). כמו ריטואל קבוע.

בכל פעם היה מספר לי כיצד נראו הקלפיות בבית הספר של ילדותי. ב'בית יעקב' שברחוב פינסקר בראשון לציון. וכמובן שמעולם לא שכח לברר אצלי את אחוזי ההצבעה בכפר (כפר חב"ד, מקום מגוריי). "אבא", הייתי גוערת בצחוק, "עוד לא תשע. אנשי הכפר עדיין מתפללים שחרית".

לא פלא אם כן שכאשר אימא התקשרה בסוף השבוע הקודם ושאלה מה בכוונתי לעשות ביום שלישי בבוקר, אמרתי לה שאשמח לבלות איתה אחרי שאקיים את חובתי האזרחית כמו כל היראים לדבר ה'. ידעתי שזה מה שהיא רוצה לשמוע למרות שהיו לי תוכניות אחרות.

"אני לא בטוחה בכלל שאצביע", מיהרה אימא להדוף את רמיזתי הברורה. "זה לא מעניין אותי ובכלל אין ממש למי להצביע", הוסיפה כדי שלא תהיינה לי ספיקות.

אל תראו אותה ככה. אימא שלי בוגרת 'בית יעקב' וסמינר בלונדון, בת להורים ניצולי שואה. נצר למשפחות מכובדות מאוד מגזע גור ואלכסנדר ולמרות הכל נשמעה נחרצת. "אין למי להצביע".

ידעתי שהדרך היחידה לגרום לה לשנות את דעתה תהיה באמצעות הקטע הבא ששלפתי במהירות מנבכי הסלולר שלי. לא רק שאסור לא לבחור, אלא שחייבים לבחור. כך כתב הרבי:

"כל מי שיש בידו תעודת זהות וממילא יש בידו רשות בחירה ולא משתתף בבחירות, וחלילה על-ידי זה תהיה הכרעה בחוק 'גדול', או אפילו קטן - בעת שיצביעו על החוק שלא כדבעי, הרי תקלת הרבים חס וחלילה, תלויה גם בו...", כותב הרבי ומסיים: "ועדין לא מצאתי האיש שיש לו כתפיים רחבות שיכול לשאת תקלה כזו עליו".

די ברור לי שאימא השתכנעה. לא רק שהיא השתכנעה שעליה ללכת ולבחור כי זו חובתו של כל יהודי הנמנה על החרדים לדבר ה', אלא שהיא אף הסכימה לצאת איתי לאחר מכן למבצע "חב"ד הולכת לקלפי". אנחנו נעבור בין קלפיות ונחלק לנשים ערכות להדלקת נרות שבת.

- אז מה, אימא, קבענו? אני שואלת.
- בטח, עונה אימא ומוסיפה: "זה מה שאבא היה רוצה".

כן. כך בדיוק לימדה אותי אימא לאורך כל השנים כיצד להיות עוד חוליה בשרשרת הדורות. איזו היא אישה כשרה העושה רצון בעלה.

ובעלה, זה הנמצא בעולם העליון, היה רוצה לעשות את רצונו של הרבי ורצונו של הרבי הוא שכולנו נעשה את רצונו של הקב"ה

נקדש שם שמים ברבים ובוודאי שלא נהיה אחראים לחוקים שנועדו למרוד במלכותו יתברך.

אז צאו להצביע. אל תמשיכו לגלוש. עכשיו!

]]>
תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

Mame לאישה הדתית