כפי שהעיר החיזקוני (ל"א:ב) וגם מוסבר בשיחות מוסר של ר' חיים שמואלביץ (תשל"ב, מס' 32), הרעיון שה' יצווה את משה לא להכיר טובה הוא בלתי אפשרי . כשמשה קיבל את המצווה להעניש את מדין, הוא הבין שהציווי לא היה שיבצע אותו בעצמו. בשל קשריו האישים למדין היה לו כלפיהם חוב של הכרת הטוב כי אצלם מצא מחסה ובית בברחו מפרעה.
משה הבין שלא עליו אישית לקיים המצווה ובחר למסור את המשימה לפנחס, שיוביל את בני ישראל במלחמתם נגד מדין. כך משה פירש את הצו האלוקי " נקום נקמת בני ישראל " כקריאה לאחרים לבצע את המשימה.
התפקיד של הכרת הטוב הוא להביא לתודעה שאפילו במצבי קושי, יש להכיר ולהעריך את החסדים שקיבלנו, ולחזק תחושות של הכרת חסד. על ידי התרגול של הכרת הטוב, האדם מתעורר לשמחה ולתוכן, כאשר הוא משנה את מיקודו מהרעות לטובות. כל זאת מגביר את הרוגע ושביעות הרצון.
בנוסף, הכרת הטוב מחזקת את היחסים ויוצרת קשר חזק עם אחרים, כאשר אנו מכירים ומעריכים את הטוב שנתנו לנו. יש בכך תרגול של מודעות ונוכחות, שגורמת לקשב ומודעות לפעולות החיוביות והטובות של האחרים. וכל זה משפר את המודעות האישית
בסיכום, התרגול של הכרת הטוב משפיע לטובה לא רק על האדם עצמו, אלא גם על היחסים והשפעתו על הסובבים אותו.
משה קיבל תורה מסיני ולימד אותנו שכלל גדול בתורה היא הכרת הטוב