כ´ בטבת: יום הסתלקותו של גדול הפוסקים - הרמב"ם

על גדולתו של הרמב"ם תעיד העובדה שלא רק עם ישראל מעריך אותו כאחד מגדולי האומה, אלא אפילו בין הגויים הוא נחשב לאחד מחשובי האנושות.

קורות חייו של הרמב"ם, רצופים סבל ונדודים. הוא נולד בקורדובה ונאלץ לברוח בגיל צעיר למרוקו. משם נמלט לארץ ישראל, כשאביו נרצח יחד עם בני קהילתו, על ידי המוסלמים.

מארץ ישראל השוממה, נאלץ לרדת למצרים, שם עסק במקצועו כרופא מהבוקר עד הערב, כשמרוב תשישות, לא יכול היה עוד לעמוד ואת החולים קיבל כשהוא יושב באפיסת כוחות על מיטתו.

חיבוריו התורניים, מפליאים בהיקפם, בסגנונם ובנושאים בהם עסק. כבר בגיל 18, הספיק הרמב"ם לחבר פירוש על כל המשנה, כשהוא מפרש ומפשט נושאים מורכבים ופוסק להלכה במחלוקות המובאות בה. בנוסף פורש הרמב"ם את משנתו המוסרית והאמונית בהקדמתו למשנה, למסכת אבות ולפרק "חלק" במסכת סנהדרין.

פירוש המשניות של הרמב"ם, שנכתב בערבית אך תורגם לעברית (והתרגום הברור ביותר הוא במהדורת הרב יוסף קאפח), מסייע מאוד בהבנת התלמוד. לעיתים די במילה אחת של הרמב"ם כדי להפוך את כל הבנת הסוגיה לפשוטה יותר.

פוסק בכל התורה כולה

חיבורו העיקרי של הרמב"ם הוא ללא ספק "משנה תורה". הספר בעל השם היומרני (כביכול הוספה על התורה), הוא ספר המתמצת את התורה שבעל פה. בהקדמתו, כותב הרמב"ם שבאמצעות החיבור ניתן יהיה לדעת את ההלכה בכל נושא. או כדבריו בהקדמה: "לְפִי שֶׁאָדָם קוֹרֵא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא בָּזֶה, וְיוֹדֵעַ מִמֶּנּוּ תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִקְרוֹת סֵפֶר אַחֵר בֵּינֵיהֶם."

ספר משנה תורה, הפך בתוך זמן קצר, לספר הפסיקה העיקרי, ואפילו לאחר שהתקבל השולחן ערוך בקהילות ישראל, אין פוסק שאינו מתייחס לדברי הרמב"ם בעת כתיבת פסק הלכה.

הספר שנכתב בעברית צחה, אינו מכיל מקורות המלמדים מהיכן שאב המחבר את פסק ההלכה. במרוצת השנים עסקו רבים מחכמי ישראל בדיונים בדבריו של הרמב"ם וביישוב סתירות ביניהם כאילו הם דברי התלמוד עצמם. קושיות רבות על הרמב"ם נובעות, מכך שלפני הרמב"ם עמדו ספרים ומדרשים שכבר אינם מצויים בידינו.

חיבור המונומנטלי של הרמב"ם, הוא החיבור הראשון שנכתב מחדש שלא על סדר המשנה או התלמוד, מאז ימי ר´ יהודה הנשיא. בנוסף מקיף החיבור את כל נושאי התורה שבעל פה, מה שלא עסק בו אף חכם שקדם לו.

הרמב"ם הוא אחד החכמים המסודרים ביותר בתולדות האנושות. החכם ה"יקה" מקדים בתחילת כל ספר את רשימת הנושאים בהם יעסוק, כשבכל פרק הוא מקדים ומגדיר את הנושא הספציפי בו יעסוק. גם את ספרו ההלכתי פותח הרמב"ם בבירור ענייני אמונה והתנהגות לפני שהוא מתחיל לעסוק בהלכות ובדינים.

בערוב ימיו חיבר הרמב"ם את "מורה הנבוכים" ספר בו הוא מנתח מה נכון בפילוסופית יון ובראשה הגותו של אריסטו. הספר שיועד לתלמידו ר´ יוסף ן´ ועקנין, הינו תשובה למקשים על דברי חז"ל מדברי הפילוסופים.

במאה התשע עשרה, חניכי תנועת ההשכלה, ראו בספר מורה נבוכים את עיקר חיבוריו של הרמב"ם, כשהם מייחסים משמעות שולית לספרי הפסיקה שחיבר. יש מן החוקרים שכל כך תמהים על החיבור בין הרמב"ם הפילוסוף לבין הרמב"ם הפוסק, עד שטענו כי היו שני רמב"מים.

גם הערבים מייחסים את הרמב"ם כפילוסוף ערבי ויש מהם שמתקשים להשלים עם החיבה לרב היהודי ולכן הוציאו עליו שמועה כאילו הוא התאסלם.

דרך תובענית וקשה

הגותו של הרמב"ם כפי שהיא מתבטאת בספריו, הינה תובענית. הרמב"ם מבטל את מגשימי הא-לוה, וכותב דברים קשים אפילו על חכמים בני דורו שתפשו את אגדות חז"ל כפשטן. גם במנין המצוות לא חשש לצאת נגד אחד הגאונים, שלדעתו מנה מצוות באופן לא נכון.

הרמב"ם מציב סטנדרטים גבוהים של דרך חיים. הוא אוסר על רבנים להתפרנס מהצדקה וחייב נשים לא נשואות לילך בכיסוי ראש. בשל הדרישות הגדולות על הציבור, פסקים מעין אלו כמעט ולא התקבלו על הציבור שהתקשה לעמוד בהם, אבל קריאתו המוסרית של הרמב"ם נותרה בעינה.

עוד מעניין לציין כי דברים רבים שמקובלים היום, כמו פקידת קברי צדיקים, אינם מקובלים לחלוטין על הרמב"ם, שממליץ בספרו שלא לבנות מצבה על קבר ובטח שלא לפקוד אותו.

זכותו של "הנשר הגדול" תעמוד לנו ולכל עם ישראל, ונזכה לילך בדרך אותה התווה לנו.