המושג "ערים תאומות" נוסד והתפתח ביבשת אירופה לפני כשישים שנה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, היבשת שהייתה שסועה וחרוכה לאחר שנות המלחמה שהצליחה להשפיע לרעה על כלל התושבים, הדתות והתרבויות, נזקקה לאיחוד וחיבור מחדש.
הצורך הזה הביא ליצירת ברית "ערים תאומות" הכול כך ידוע ומוכר בדורנו. המטרה שלשמה נוסדו בריתות מעין אלו היוותה חיבור בין שני ערים למען תוכל אחת להיעזר ולתרום מניסיונה לחברתה, הגם שהמרחק הגיאוגרפי והפיזי לפעמים היה רחוק וניכר אחת מהשנייה.
הרעיון שרקם עור וגידים נחל הצלחה מרובה במהלך השנים - שיתופי פעולה תרבותיים וכלכליים גרמו לערי אירופה להתפתח ולהתבסס כשאחת מושיטה יד לחברתה, התשואה ההדדית בין "ערים תאומות" כה מורגשת ביבשת אירופה עד כדי שלפני כמה שנים הכריז "האיחוד האירופי" על תמיכה כלכלית ניכרת לכול עיר הכורתת ברית עם רעותה והקצה עבור הפרוייקט סכומים אגדיים של עשרות מילוני אירו בכול שנה.
לאור ההצלחה גם בארצות הברית לא "טמנו ידם בצלחת" בכול מה שקשור ליצירת וכינון "ערים תאומות", נשיא ארצות הברית דאז דווייט אייזנהאואר יזם ופעל רבות למען הקמת ברית "ערים תאומות" מערי ארצות הברית לשאר העולם מתוך ידיעה והוכחה כי שיתוף הפעולה בינלאומי ברמה המוניציפאלית יכולה לגרום לפיתוח כלכלי פורה.
גם בישראל התחקו אחר אומות העולם ובזה אחר זה, ראשי ערים הכריזו לקול רעש וצלצולים על כריתת "ערים תאומות" מאוסטרליה ועד אפריקה אך למרות הכול, לרוב- החטיאו את המטרה ומחוץ לטקסים מתוקשרים, נוצצים ורבי רושם, שעל הכול מנצחים כתבות ענק בעיתונות הכללית והמקומית והצבת שלטי חוצות מאירי עיניים בכל הצמתים המרכזיים, מאומה לא נשאר.
בישראל- מספר הערים שכרתו "ברית ערים תאומות" מעבר לים הוא הגבוה ביותר בתבל, תל אביב חתומה עם עשרים ושישה ערים בגלובוס, חיפה עם עשרים ואחת, נתניה וראשון לציון עם שלוש עשרה אשקלון ובאר שבע עם שתיים עשרה, הרצלייה, אילת, טבריה, כולם מתהדרים עם רשימה מכובדת של ברית ערים תאומות שספק עם הרקןרד המפואר החקוק בשלטי חוצות הועיל במשהו מחוץ ליחסי ציבור טובים של ראש העיר המכהן.
בטקס רב שנערך באולם הישיבות של מועצת עיריית בני ברק בהשתתפות חברי המועצה ואישי ציבור, לקול תקתוקי המצלמות ומצהלות העיתונאים נחתם ביום שני אחר הצהריים הסכם "ערים תאומות" בין ראש עיריית בני ברק יעקב אשר לראש עיריית ליקווד מנשה מילר.
דמיון רב בין שתי הערים הללו וחושבני שלמרות המרחק הגיאוגרפי הענק, דווקא בני ברק ולקוויד הן הערים שהכי ראויות להצטנף תחת הכותרת "ערים תאומות" מדובר בשתי ערים שכל תושביה נמנים על הציבור החרדי, שתי ערים המאוכלסות בישיבות, בתי כנסת ובתי מדרש, שתי ערים שעל תושביה נמנים בעלי בתים לצד בני תורה, נגידים ופרנסים לצד נזקקים, שתי ערים שסמל תרבותם הינם בתי מדרש מבני חינוך וארגוני חסד, שתי ערים שרוב תקציבן השנתי ומשאביהן הכלכליים מופנים לחינוך, שתי ערים שהצמיחו מתוכן דור ישרים מבורך מחד, אך נגזר עליהן להתמודד בכאב רב עם נוער נושר מאידך.
ברית הערים התאומות שנחתמה בקול גדול בין בני ברק וליקווד יכול לשמש כר נרחב לשיתוף פעולה הדוק והדדי ולהביא עימו שגשוג גשמי ורוחני בלתי נלאה אך יכולה אולי גם להישאר בגדר "יחסי ציבור" מעולים לראש העיר המכהן ושלט יפה באיזה גן שעשועים בירכתי העיר.
ראש העיר יעקב אשר, בשוך תקתוקי המצלמות, כשכתבות הענק עם תמונותיך המרוחות בכול התקשורת החרדית יעטפו את הדגים של שבוע הבא, אז.. תתחיל העבודה, בני ברק וליקווד מסוגלות ויכולות להביא לפריחה כלכלית ותורנית יחדיו, בני ברק וליקווד יכולות לשתף פעולה ולתרום אחת לשנייה בקידום החינוך ופתרון מצוקותיו, תפקידך יהיה לא להשאיר את ההזדמנות הזו על שלט בלבד.