ימים קשים עברו על היהודים ביבשת אירופה של המאה, המאתיים והשלוש מאות שעברו, הפריצים ששלטו בערים ובכפרים העניקו ליהודים בתי עסק ובתי מרזח בתמורה ל"דמי חכירה", סיפורי זוועות נכרכו סביב יחסם המשפיל של הפריצים כלפי החוכרים היהודיים שאיחרו בתשלומי "דמי החכירה" או שסתם לא התנהגו מספיק "יפה" לטעמם של הפריצים בעלי הבתים.
אחת מן המעשיות המוזכרות בפולקלור היהודי נקראו "מושקה והפריץ"- בכל אימת שהפריץ היה עורך משתה הוללות לחבריו, היה מזמן בעיצומה של החגיגה את אחד מנתיניו היהודים החוכרים תוך שהוא מצווה עליו לפזז ולכרכר במרכז המעגל עד כלות נשמתו לצלילי כלי הזמר, לקול צחוקם של הרוזנים והאדונים. היהודי המסכן ידע כי אם לא יהין למצוות אדונו, אחת דתו להנמק בצינוק שהיה ערוך ומוכן באחד ממרתפי ארמונו של הפריץ.
במהלך הזמן הבינו היהודים כי הגם אם ישלמו את דמי החכירה בזמן ולמרות שייעשו ככול יכולתם לרצות את אדונם- היחס לא יוטב לעולם, כי לא בכסף חפצו הפריצים ולא בכבוד כי אם במלכות ואדונות מעל נתינים חסרי יישע.
בחודשיים האחרונים- תקופה קשה עוברת היהדות החרדית והתדרדרות חסרת תקדים בייחסי "חילוניים-דתיים".
טובי הדוברים והוגי הדעות גויסו להסברה החרדית, נאומים נכתבו והוקראו תחת כל "מיקרופון רענן", קולמוסים הושחזו ומאמרי דעות מקרב מחננו הופיעו בכול כלי התקשורת, אך מאומה לא עזר ודומני שתקופת "מושקה והפריץ" לא עברה מן העולם כי לא בשירות המדינה ובתשלום מיסים חפצים הם אלא במלכות ואדונות תחת נתינים חסרי ישע.
את גל היחסים העכורים ניצלו היטב תוכניות הבידור של התקשורת הכללית, מידי ערב בכול ערוצי התקשורת משודרים "מערכונים" השמים ללעג ולקלס את כל הקדוש לעם היהודי, החל מה"שולחן ערוך", ה"תלמוד" ועד רמיסת הסממנים היהודים שייחדו ובדלו אותנו במשך כל הדורות- הפאות המסתלסלות ולבוש השיראין השבתי.
כאילו לא די בכך- בשבוע שעבר התייצבו ברחובות בני ברק, צוות הפקה וצילום של אחת מתוכניות הבידור הנחשבות במדינה ובראשם שחקן ידוע, הפעם- הם לא הסתפקו ב"צילום אולפן" אלא חפצו להקליט את דברי השחוק והלעג כלפי הציבור החרדי באווירה "אותנטית" לצילו של הנוף החרדי האנושי.
צוות ההפקה שהתמקם בחשש מובן באחת מהסמטאות של מרכז העיר, לא ידע נפשו ממבוכה- התושבים שזיהו את השחקן, קיבלוהו בכבוד מלכים, רבים הצטופפו סביבו לברכהו לשלום ולהנציח עצמם בתמונה משותפת ואט אט צילום תוכנית הבידור עברה לרחובה של עיר תוך שהשחקן המפורסם מחופש לאברך חרדי, מקריא את הטקסטים הלעגניים לקול שחוקם ותרועתם של התושבים המתגודדים.
מסתבר שתקופת "מושקה והפריץ" לא נעלמה אלא אף השתכללה, אם לפני שנות דור- הפריץ היה נאלץ להזמין את "מושקה" לאחוזתו בכדי לבזותו והלה היה שורך רגליו ומופיע באי חשק מופגן, הרי שבשבוע שעבר- "מושקה" היהודי אסף את כל מקורביו, הזמין את הפריץ וחבריו לתוך סלון ביתו ולקול שחוקם והוללותם של האדונים, "מושקה" וחבריו פיזזו וכרכרו עד כלות נשמתם...