לפני 24 שנים הלך לעולמו, "נסיך ממלכת התורה", ראש ישיבת חברון הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצוק"ל, תלמידו ומקורבו הגאון רבי שמעון יוסף מלר, שהוציא לאור את הספר "נסיך ממלכת התורה" - לתולדותיו ותולדות הישיבה לדורותיה, יפרסם בקובץ "כנסת ישראל", מכתב נדיר שנחשף לראשונה ממרן הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל – מייסד ישיבת "כנסת ישראל" – חברון לנכדו הנער מאיר פינקל בשנת תרצ"ב.
להרב מלר, יש ארכיון ענק ובלתי נדלה מתולדות ישיבת חברון וראשיה, וכעת הוא חושף מכתב נדיר ומיוחד בכתב ידו וחתימתו של ראש ישיבת חברון מרן הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל לנכדו היתום מאיר פינקל בהיותו נער בשנות העשרה לחייו, מכתב שכאמור לא פורסם מעולם.
'כיכר השבת' פנה אל הרב מלר, בכדי לברר פרטים אודות המכתב הנדיר, מתוך ספרו "נסיך ממלכת התורה" על ראש ישיבת חברון - מרן הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל.
הרב מלר מספר בחדווה את תולדות המכתב: "כידוע", פותח הרב מלר ואומר: "בתו הגדולה של הגאון רבי משה מרדכי זצ"ל נישאה לבנו הגדול של מרן הסבא – רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ה"ה הגאון העילוי רבי משה פינקל זצ"ל".
"הגר"מ פינקל", מספר הרב מלר בעיניים בורקות, "נודע כ"עילוי העילויים" [כפי שהתבטא אודותיו רבי מאיר שמחה מדווינסק זצ"ל בעל ה"אור שמח"] בגאונותו ובחריפותו העצומה, בכח הזכרון המופלא בו נתברך, בעמקותו ובכוחו כמחדש עצום, החודר ויורד לנבכי תהומה של עומקא דשמעתתא, כשכל המעלות הטובות הללו היו מעורבות בקב חומטין, יראתו הקודמת לחכמתו, וכל עבודתו בתורה וביראה הציבוהו כאחד מבני העליה שהם מועטים".
מי היו רבותיו של רבי משה פינקל? אנו שואלים, הגרש"י מלר: "ה"סבא" זצ"ל האציל עליו מיראתו ורוחו הכבירה עוד משחר נעוריו. הוא היה מבחירי תלמידיו וחביביו של הגאון הגדול בדורו רבי אליהו ברוך קמאי זצ"ל ממיר. וזכה כמו כן לשמש את הגאון הגדול בדורו רבי אליעזר גורדון זצ"ל. תקופה קצרה אף נסע לבריסק לקבל מתורת מרן רבי חיים סאלאווייציק זצ"ל מבריסק. במשך תקופה מסוימת למד בראדין, ושימש את מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל וקיבל ממנו דרכי פרישות וענוה.
מתי נתמנה לכהן כר"מ בישיבה הק'?
הגרש"י מלר: "מיד לאחר חתונתו [עוד טרם הגיעו לגיל שלושים] נתמנה לאחד מראשי הישיבה בישיבת סלבודקה, והחל למסור את שיעוריו בישיבה שמנתה אז שלוש מאות בחורים מצויינים וגדולי תורה. בד בבד החל גם להרצות בה שיחות מוסר ששאב ממקור מים חיים – אביו ה"סבא" זצ"ל. כשנתייסדה הישיבה הק' בארץ ישראל עלה לכהן כר"מ בישיבה, ולמגינת לב נלב"ע בדמי ימיו, בחול המועד סוכות שנת תרפ"ו, ומנו"כ בהר הזיתים.
הרב מלר מספר: "רבי משה זצ"ל הותיר אחריו שלושה יתומים רכים בשנים: את בתו ע"ה שנישאה לימים למרן ראש הישיבה רבינו הגרש"ז ברוידא זצ"ל, את בנו הגאון העילוי רבי דוד פינקל זצ"ל, שאף הוא נלב"ע בדמי ימיו, ואת בנו רבי מאיר פינקל זצ"ל".
הרב מלר מרחיב על המכתב שנחשף: "במכתב נדיר זה שלפנינו, ניתן להבחין ביחסו האבהי של הסבא מרן הגרמ"מ זצ"ל לנכדו יקירו, וכפי שהוא חותם בשולי המכתב: "דברי אביך מקוה לרחמי שמים, ומצפה לראות נחת עליך". המכתב הארוך (4 עמודים) בו ישנם גם הרבה עניינים משפחתיים, שאת חלקם לא ניתן לפרסם, נכתב בהיות מרן הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל בעיר וינא אשר באוסטריה לרגלי מצב בריאותו. דברי החינוך והמוסר אותם הוא כותב לנכדו היתום נכתבים מתוך אהבה וחמלה ודאגה אמיתית למצבו הגשמי והרוחני שהיו בראש מעייניו".
המכתב של מרן הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל לנכדו היתום
וויען ו' שבט תרצ"ב
נכדי יקירי המופלג ושנון מר מאיר פינקל יחי'.
ה' יחנך ויאמץ לבבך לתורתו ויראתו.
נכדי יקירי, הנני שמח מאד על אשר הנך כותב כי שוקד אתה על לימודך וכי הנך מבין כי לכך נוצרת. הנה כל אדם נוצר לתורה והחובה ללמוד, ובכל יום החובה לברך את ה' אשר ציונו לעסוק בדברי תורה.
ואיך לא יבושו אלה המברכים את הברכה הזאת ואינם עוסקים כלל בדברי תורה, ואין דברי תורה ערבים בפיהם. וע"ז אנו מתפללים באהבה רבה שלא נבוש ולא נכלם לעולם ועד, בעולם העליון יבשו ויתביישו לעולם ועד, לנצח. כמה קשה הבושה רגע, ומכל שכן לעולם ועד.
אם כל אדם מחויב שיהי' עסקו בדברי תורה, מה גדל החובה כפלי כפלים על אלה ששתלם ה' בכרם התורה במקום הישיבות ועשאם בן להורים שמסרו נפשם למען התורה, כמו מרן הרנצ"ף [-רבי נתן צבי פינקל – הסבא מסלבודקא] זצוק"ל, והמה מסובבים ממשפחה שכולה תורה, על אלה החובה להתגבר על כל הרצונות ולהיות משאם ומתנם והגיגם תמיד בדברי תורה.
ואקוה כי מה שהנך כותב כי לכך נוצרת, יצאו הדברים מלבך ששמת עיונך ולבבך באיזה משפחה נוצרת ובאיזה משפחה הנך מגודל, וזה שעוררך להיות בן מקשיב, ובעזר השם נזכה לראות עליך נחת, וביחוד אמך היקרה הרבנית תחי', אשר כל חייה אך בני', ולמענם היא חי' גלמודה. כל האמהות אוהבים את בניהם, אבל לא הרבה יחיו בשביל הבנים גלמוד. בינה זאת, כמה גדלה אהבתה אליכם, וזה כל חיי' שתהיו אתם בנים נאמנים לה' וגדולי התורה והיראה, וכמה עליכם להודות לה ולמלאות חפצה הקדוש הזה בכל לבבכם ונפשכם.
ועתה הנני להודיע לך, כי ה' ברחמיו רחם עלינו, ואם כי היתה חלושה, אשר לפי דברי הרופאים זה הגדיל עוד הסכנה מהנתוח בפנים, ה' בחסדו גמל עלינו, ואחרי ששכבה עשרה ימים בבית החולים, ושכבה עוד כשתי שבועות בהדירה שיש לנו, והתחילה בעזר השם לילך מעט, ולהתחזק בבריאותה, ועתה ב"ה כי התחילה כבר לילך בחוץ והניתוח מתרפא, ובעזר השם בקרוב תשוב לאיתן בריאותה, ויאריך ה' ימי' ויחזקה שתהי' אם לכם לגדלכם על התורה והיראה ועליך להלל ולהודות לה' בעד החסד הגדול הזה, וגם ביחוד להודות לה' אשר בעת רעה ונוראה הזאת שמצבנו כה נורא, עד שהשכירות כמעט אין אנו מקבלים, עורר רוח אנשים אחדים, והמה עוררו עוד, והי' לנו היכולת להוציא הוצאות על הנסיעה.
וגם בפה, אשר הוצאות הניתוחים שלי ושלה עלו להון רב, יהי שם ה' מבורך בעד כל חסדו. אכן כמה עוד עלינו להיות פה עוד לא נדע כלל. בחסדי ה' הוטב מצב בריאותי, אבל עוד לא נרפאו הניתוחים, והנני סובל עוד יסורים, וגם אפשר שאצטרך חלילה לעוד ניתוח. ובכן עוד לא נוכל לידע כמה נתמהמה פה, אכן ה' אשר עזר עד כה, בטח לא יסיר חסדו, וירפאני רפואה שלימה, וימציא לנו כל הדרוש פה עם כל הנסיעה לבית, כי רחמיו מרובים.
ועל אודותיך, תדע, כי חלילה לנו משכוח אותך...
הנני להודיע לך דעתי ואתה ברוחב בינתך שקול הדבר, הלא בעת הזאת שהמצב כה נורא, הלא קשה הדבר מאד, לא כימים עברו העת הזאת. היו ימים שנקל הי' מאד הנסיעה והחזרה, וגם לבא בעת שהמצב כה קשה, ומפני מחלתנו נדלדלנו, ומה מאד חפצנו שבעת שתבא נוכל לעשות לך הדרוש שלא תבוש, ועוד מפני הרבה טעמים אבקשך שתבטל רצונך ותשב עוד שנה ללמוד במיר, ובע"ה נקוה שבמשך השנה יסודר מצב הישיבה.
חתני הגרח"ס [-הגאון רבי יחזקאל סרנא] שליט"א, הוא בנוא יארק והתחיל בדרך שאפשר, יתן ה' ויתבסס מצב הישיבה ומפני כמה טעמים טוב שתבא בעת שמצב הישיבה יוטב, ואפשר יהי' להוציא ההוצאות הדרושות...
... בחסדי ה' הישיבה כפורחת, בה בעלי כשרונות נפלאים ועולים ומצליחים, וזה יתן תקוה בלבנו שימציא ה' בסיס לקיום הישיבה.
הנני לתשובתך ואקוה כי בבינתך תתגבר על הרגשות והרצון ותבין כי מה שאני כותב אין זה לדחות, אך נקוה לה' בשנה הבאה נוכל להביא אותך לשמחת לבב כולנו ותענה ותאמר כי הנך שבע רצון.
דברי אביך מקוה לרחמי שמים, ומצפה לראות נחת עליך
משה מרדכי עפשטיין
