שני סוגים של כופרים קמו בעם ישראל בשנים האחרונות.
כופרים חילונים גלויי הראש אומרים כי "לא אלוקים הקים את המדינה אלא הפלמ"ח".
לעומתם כופרים המדקדקים במצוות אומרים כי "לא הקב"ה הקים את המדינה אלא הפלמ"ח".
ומה אומרים היהודים המאמינים? הם פונים להלכה וממנה הם לומדים את דרכם. ההלכה הראשונה ברמב"ם בהלכות חנוכה מתארת את נצחון המכבים על היוונים: "בבית שני כשמלכו יון גזרו גזרות על ישראל ... וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצום לחץ גדול עד שריחם עליהם א-להי אבותינו והושיעם מידם והצילם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".
המשפט המעניין בדברי הרמב"ם הוא קביעתו כי מרד החשמונאים ההוא פעולה של הקב"ה ובעקבותיו "חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן השני". שמא תאמר מדובר באנשי תורה וחסד? במאתיים השנים האלה קמו לעם ישראל מלכים רשעים שכמותם אנחנו לא מכירים. על פי המתואר בתלמוד ינאי המלך, נינם של החשמונאים הורג את חכמי הסנהדרין, וכמה שנים אחריו, עבדו - הורדוס, שהיה בכלל עבד אדומי, שוב מחסל את חכמי ישראל.
נוסף על התנהלותם הרצחנית, מבחינה הלכתית, כהנים אינם אמורים להיות מלכים, ועבדים כמו הורדוס גם הם פסולים למלכות, ואף על פי כן התקופה הזו מכנה הרמב"ם כ'מלכות ישראל' ופוסק כי יש לומר הלל בשמונת ימי החנוכה לזכר אותה תשועה והעמדת מלכות יהודית בארץ ישראל.
מאת ה' הייתה זאת
ברוך ה', זכינו שגם בימינו שבה מלכות לישראל, וחכמי אותו דור, כפי אותם 'בני בינה' של אז קבעו לומר הלל על התשועה שנעשתה לעמינו. אבל דווקא בדורנו אנו רואים קבוצה של אנשים, שומרי תורה ומצוות, שאצלם ה' באייר הוא יום ככל הימים, כשהם משכנעים את עצמם בטיעונים לא-יהודיים כי זו אינה מלכות עליה ראוי להודות לקב"ה.
נכון, זו עדיין לא הגאולה השלמה, אבל גם מלכות ישראל בבית שני לא הייתה מושלמת כאמור. איננו יודעים מדוע אחרי אלפיים שנה של תפילות ותחינות לשוב לציון, זיכה הקב"ה דווקא את בן-גוריון להכריז על הקמת המדינה, אבל החובה שלנו לדעת כי "מאת ה' הייתה זאת", גם אם "היא נפלאת בעינינו" ועל הזכות הגדולה שלנו לשלטון יהודי בארץ ישראל אנחנו חייבים להודות ולהלל: "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו".