לפני זמן מה הוזמנתי, יחד עם עיתונאים, פובליציסטים חרדיים ואחרים, ל"מכון הישראלי לדמוקרטיה" לדיון על ה"מתווה לגיוס חרדים", אותו כתבו, פרופסור ידידיה שטרן ועו"ד ד"ר חיים זיכרמן.
"המכון הישראלי לדמוקרטיה", הינו מכון פרטי ועצמאי בו חוקרים מיטב אנשי האקדמיה במדעי החברה והמדינה תחומים שונים בחברה הישראלית, מגישים הצעות ליעול ושיפור בתחומים שונים ואף מתווים הצעות למדיניות ממשלתית וציבורית.
במסגרת המכון ישבו שני החוקרים הנ"ל (שראוי לציין ששניהם דתיים, ובוגרי ישיבות), על מדוכת הדרישה הציבורית-חילונית לגיוס חרדים לצה"ל, בדקו את מתווי ההצעות השונות שהוגשו לועדות פלסנר, פרי ושקד, והעלו הצעה משופרת משלהם. הצעה, הקרובה ברוחה יותר לציבור החרדי, להשקפת עולמו ולאורחות חייו.
בימים אלה, בהם סוערות הרוחות - במיוחד ברחוב החרדי, אודות החוק המוצע או המתגבש לגיוס חרדים לצה"ל, מן הראוי להטות אוזן למתווה אותו כתבו פרופסור ידידיה שטרן ועו"ד ד"ר חיים זיכרמן. ע"מ שיידע הציבור, שבניגוד להצעות העולות בוועדות השונות בכנסת "איכא דרכא אחרינא".
בתחילת הדברים, ייאמר ברורות, כי מי שבסופו של דבר יחליטו כיצד על הציבור החרדי לנהוג, הם גדולי ישראל! הם, ואין בלתם! אבל חשוב גם להבין, שמול הציבור החרדי, לא עומדים רק פוליטיקאים. מול הציבור החרדי, עומד ציבור חילוני גדול מאד, שאינו מבין את חשיבות לימוד התורה כערך עליון, ומשכך אינו מוכן לקבל את לימוד התורה כערך שווה בנשיאה בנטל, או למצער כשותפות בנטל, ומבחינתו לימוד תורה הוא ככל לימוד אקדמאי או מקצועי אחר. אשר על כן, יש למצוא מתווה שימצא מסילות בלבבות הציבור החילוני והכללי.
העיקרון החשוב ביותר במתווה שטרן-זיכרמן, הוא, שמדינת ישראל מכירה בערך לימוד התורה, כערך לאומי עליון. העיקרון השני שולל כפיה וסנקציות אישיות, כלכליות או פליליות מהפרט. והעיקרון השלישי, מציב יעדים ולא מכסות.
המתווה מדבר על כך שכל מי שחשקה נפשו בתורה, והוא לומד ברצינות, יקבל מהמדינה תגמול הולם הרבה יותר ממה שהוא או המוסד בו הוא לומד מקבלים היום. לאלה שאינם כאלה, הגיוס יהיה רק מגיל מסויים ומעלה, גיל בו רובם נשואים ועולמם הרוחני התבסס והתייצב.
השירות הצבאי שלהם יהיה לשנתיים בלבד, תוך תשלום ראוי לחייל בעל המשפחה, ואז לאחר שנתיים, יוכל, אם ירצה לצאת לשוק העבודה או לחזור לכולל. ודבר חשוב נוסף, שירותם יהיה אך ורק בבסיסים ובמסגרות שיותאמו לאורח החיים החרדי.
הצבת היעדים ולא קביעת מכסות, נועדה למנוע מגוף כלשהו את הסמכות ויכולת ההחלטה לגבי כל אדם "מי לתורה ומי לצבא", הן מהצבא, הן מגוף אזרחי, והן מגוף חרדי. כל אדם יוכל להחליט עבור עצמו באיזו דרך יבחר. והיעדים, הם יעדים מתוך כלל הציבור החרדי.
במילים אחרות, דבר דומה למה שהיה קבוע בחוק טל, אותו חוק שהיה נהוג שנים רבות בהסכמת רוב גדולי הדור החרדיים. (דומני שאף אותם אלה שהתנגדו לחוק טל בשעתו, היו מאמצים אותו היום בשתי ידיים במקום החוק המתגבש). עד כאן העקרונות החשובים של המתווה המוצע.
הדבר ראוי לבחינה מעמיקה של קובעי המדיניות, הן בוועדות פרי ושקד והן של חברי הכנסת החרדיים שמן הסתם יפרשו זאת בפני גדולי ישראל, שכאמור, הם אלו שיחליטו על דרכו של הציבור החרדי.
כותב המאמר הוא איש חינוך וחבר בפורומים "השלמה" ו"פלוגתא" לקירוב לבבות וליצירת הבנה בין הציבור החרדי לחילוני.