בכיכר העיר הרועשת הובילו אותו לתליה.
בעיצומו של חג השבועות, הוכנו שורות וספסלים לצפייה ב'פיאצה' - הכיכר המרכזית. דגלים, כסאות. וכמה סוריאליסטי, אפילו מוזיקה של נגני הקיסר...
תקופה ארוכה שהבולשת חיפשה אותו. שנים לא ידעו היכן הוא מסתתר.
כולם, כל הרשויות. מבית הגרף ועד לאחרון השוטרים הזוטרים.
אבל עכשיו, זה כבר אחרי הכל.
אותו גרף מפורסם ששמו נישא בחרדת מה, קיבל את ההחלטה האכזרית. הוא יתלה אותו בכיכר העיר.
את מי?
את הבן שלו! הבן היחיד שלו, שהתגייר.
הוריו של הגרף זיהו אותו.
אביו בסערת רגשותיו – לא יכול לכבוש כעסו.
הוא לא יכול היה לשאת את ה'בזיון' שהמיט עליו בנו.
הגרף פוטוצקי כל כך אהב את הכבוד, והנה עכשיו איזה בזיון עשה לו בנו!. אז לפחות יהרוג אותו בצורה מכובדת, דרמטית, ויחזיר לעצמו את הכבוד האבוד...
אור הנרות של שבת
אמו, נטלטלה בין שתי החלטות נוקבות.
ניסתה לדבר אל ליבו. מה לא הבטיחה לו?
את כל הונה, ואת כל יכולותיה, ואת המעמד, והתמיכה...
אבל הוא בז לכל הנאה. איך התבטא?
כך אמר: ה"טשאד" (-הריח) היוצא מנרות השבת, אפילו כשהם כבים, שווים לי הרבה יותר מכל הזהב והכסף שבעולם - - -.
כמה חידד את רגשותיו, כמה זיכך את חושיו. עד כי ידע את גודל הריח של נרות שבת . אפילו כשהם כבים...
המצוה והשמחה
אמר על כך האדמו"ר ה'אורחות אהרון', באמת, בכל מצוה ועשייה אפשר להרגיש תענוג כזה.
ולמה לא תמיד מרגישים? כי העוונות עושים מסך המבדיל. המה מרחיקים את לב בר ישראל מאביו שבשמים. ועל כן לפעמים אינו מרגיש תענוג וחיות בעבודת השי"ת ובמצוותיו.
לא הקשיים הסביבתיים הם הבעיה. לא המחיר של עשיית המצווה. גם לא הקושי. אלא העוונות. אלו המרחיקים את לב בר ישראל מאביו שבשמים!
"וידבר ד' - במדבר סיני": אחד הלקחים המשמעותיים הנלמדים מכך שניתנה תורה במדבר סיני הוא, שגם במדבר – אפשר לקבל תורה. גם במדבר ניתן להקים משכן. אפשר לקחת את כל השהות במקום כה צחיח ומאיים כמו מדבר ולעשות ממנו את הצירוף המופלא של 'מדבר סיני'.
וזיכרון אחד חזק של שמחה וחיות בכל דבר-מצווה.
אתה איתנו מהר סיני
גר צדק אברהם בן אברהם, אשר נשמתו עמד ה ביחד עמנו בהר סיני, ככל הגרים. ואשר זיכך עצמו והגיע למדרגה של חושים נקיים וזכים המרגישים אושר עילאי בריח נרות שבת, אפילו כשהם כבים, ובוודאי כשהם דולקים.
באותה שעה שהוציאו את אברהם בן אברהם להורג, היו כל היהודים מצויים בבתי הכנסיות. עיצומו של חג השבועות. זמן קריאת התורה.
ועונים לו 'אמן'
ויהודי אחד, בעל מדרגה, מיהר להגיע שם אל הכיכר. משנאת ההמונים החביא את עצמו בעץ הקרוב ביותר אל מקומו של הנידון למוות.
הוא, אשר רצה לזכות ולראות את אותו צדיק ברגעיו האחרונים. עמד שם ושמע את אברהם בן אברהם מברך בשם ובמלכות על הוצאתו להורג. והוא אשר זכה לומר אחריו בהתרגשות 'אמן' וחתם את ברכתו.
ואחר בא וסיפר את גודל המעמד לגאון מוילנא. ראו על גר הצדק – כמה טעם גן עדן הוא חש גם בקיום המצווה הזו. מצוותו האחרונה בחייו.
ומי היה אותו צדיק אשר הגיע אל הכיכר ביום פקודה, וסיכן את עצמו כדי ללמוד משהו בעבודת ד'? היה זה בעל יסוד ושורש העבודה.
מתפללים אנו לקבלת התורה במדרגה מאירה יותר. כי מה שהשם יתברך נותן לאדם מחשבות טהורות וקדושות זה ה'גן עדן' בעצמו