בדרך כלל אין הנשים נמצאות בקדמת "הבמה", אלא מאחור, ואילו בפרשתנו הזרקורים מופנים אל הנשים. מרן הגאון הרש"ר הירש מדגיש שהמקום היחיד בתנ"ך בו מסופר על שנות חייה של אשה הוא כאן. הוא מוסיף "ייתכן לומר שהטעם הוא בכך שחיי האשה מרוחקים מקורות חיי הצבור, ומניין שנותיה אינו עניין לצורך קביעת מנין השנים של סדר הדורות ותולדותיהם". כנראה שבחייה ובמותה של שרה יש עניין מיוחד שאנו חייבים ללמוד.
בתחילת פרשת לך-לך התורה מספרת על "הנפש אשר עשו בחרן" מבאר רש"י, "שהכניסו תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים". אברהם ושרה הולכים ומפיצים את האמונה בה' אחד. הדמות המובילה את המהלך בצורה גלויה היא אברהם. "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'...", אולם בהמשך הפסוק נאמר "ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען". לשון רבים ולא לשון יחיד. זאת אומרת ששרה על אף פעילותה ועל אף שהתורה מדגישה ששניהם יוצאים ובאים לארץ כנען, בכל אופן היא נסתרת. דרכו של האיש לצאת לככרות השוק ולהפיץ את דעותיו. אך האשה דרכי השפעתה לא ברעש אלא בצניעות ומתוך הקרנת העושר הפנימי של עולמה הרוחני.
במשך הדורות התפקידים המעשיים של האשה קבלו צורות שונות והופעות שפעמים הם מנוגדות. אך צריכים אנו לקוות שתמיד תדענה נשות ישראל לחבר את הצניעות עם הישרות הטבעית שבהן.
*
"הקריאה מעורר את הזמן", בדיוק בשבוע זו עלה על סדר היום הציבורי תופעת הנשים היראות "מאוד" שלקחו להם דרך חדשה של הפרזה בעניני צניעות. הפרזה זו הוכיחה את עצמה כסכנה גדולה נוראה ואיומה נגד טהרת וקדושת בית ישראל, כפי שקבעו רבותינו הגאה"צ הביד"צ שליט"א בדיון מיוחד במשך כמה שעות, ושמיעת עדויות מזעזעות ביותר מסביב לתופעה ותהלוכותיה ההזויות.
רבינו הק' מסאטמאר זיע"א היה אומר, שבעבור 10% של הפרזה שאנשים מרשים לעצמם, אנו מפסידים את הכל !! ההפרזה ההזויה הזאת של לבישת השאלן, אמנם על השאלן היה איזה שהוא התייחסות חיובית, שגם היא היתה די מסוייגת, אבל ראינו לאן זו הובילה, ראינו איך הדברים נראים כאשר נשים מובילות חומרות על דעת עצמן, תופעת הבורקות, האהלים, שכבת השמיכות, הטאליביניזציה, הרדיקליות והפונדמנטליזם הביאה לסיכון נפשות, הביאה להחמרות מרחיקות לכת והגיון, להתנתקות מכל הציוויליזציה מסביב, על קיצוניות יתר, ועד להפקרות מופגנת ביסודות קדושת הבית היהודי, בעניני גיטין וקידושין רח"ל.
הבורות חוגגת, הרדידות, סברות כריסיות, רגשות בטן, הולכות ומקבלות לגיטימציה ומאיימות על היופי היהודי העמוק, המכוון, המבוסס וההגיוני. היהדות היתה תמיד פורצת דרך באנושיות ונעימת החיים. בטרם חשבה על כך הציוויליזציה הכללית, כבר קבעו חכמינו ז"ל את ההומאניות המבוססת, יסודות ברורים בצער-בעלי-חיים, עקרונות ברורים בכבוד ובמעמד האשה הישראלית עקרת הבית, חשיבה מקורית על איכות חיים ואיכות הסביבה, שהם חלק מתורת אמת, תורת אלוקים ממעל, והנה קמה לנו תופעה חמורה של פונדמנטאליזום רדיקלית גויי, של קיצוניות אכזרית, היפך מציווי תורתינו הקדושה וחי בהם, ובחרת בחיים.
הלכות צניעות הם הלכות מבוססות, זה לא רגש ולא פאנטזיות הנוצרות אצל נשים מתוסכלות, ללא דרך וללא מורה-דרך. הם הלכות חיים, שיסודותיהן נמסרו בידי גדולי ישראל ומורי ההוראה שבדור, ולא כל מי שרוצה יבוא ויקח לו סיסמאות של צניעות וישגע את העולם. אנו יודעים ומודים על ההתדרדרות של צניעות בפרהסיא והמתירנות החוגגת בראש כל חוצות, גם במחנות יראי ה' ישנם פגיעות קשות בתופעות כאלו ואחרים מסביב לערכי הצניעות, והטיפול בתופעות הללו מוטלות על גדולי ישראל, אבל בשום פנים ואופן לא יימסר גדרות הצניעות וגבולותיהן בידי קלות דעת, שיראתן קודמת לחכמתן, אי-אפשר לסמוך על חצאי משפטים וסיפורים ממוקדים מכאן ומשם לבנות תורה שלימה.
כשם שאף אחד אינו מתאר לעצמו שיבואו הארגונים הפמיניסטיות והשוביניסטיות, החל מ"קולך" דרך הקבוצות וההתארגנויות השונות, שיקבעו את דרכי הצניעות ואורחות החיים, כך בשום פנים ואופן אי-אפשר ואסור לקבל את התופעה הקיצונית של הגברת המטורפת מרמת בית שמש, ולא המנהיגה נכדת הדיין ההוא, ולא אשת הפעיל ההוא, לא רבנית ולא מטיפה זו או אחרת, שדרכן שוות לסטות מדרך ישראל סבא, ולהוביל לחורבן והרס. שתי הקצוות הללו הם קצוות קיצוניות המזינים זו את זו, והן בעצם הולכות על אותה רעיון אווילי של פמיניזם ושוביניזם, סוטים מדרך ישראל סבא.
ההקצנה בשוליים שלנו, ללא מכוון של דעת-תורה נותן רוח-גבית לשוליים מהקצה השני גם הם לנקוט במעשים שאיננו יודעים לאן הם יובילו. יש כיום התארגנות נגד מה שנקרא אצלם 'הדרת נשים מהמרחב הציבורי', ואיננו יודעים לאן יובילו התארגנויות הללו, מובילי ההתארגנות בהתהוותה אמנם מצהירים על איפוק ורסן, כאשר הם דורשים את כבוד "מעמד האישה במרחב הציבורי" באיזורים שלהם ובמרחבים שלהם, הם מקיימים אירועי שירה נשיים, תולים פוסטרים של נשים בשכונות הלא-חרדיות של העיר ירושלים. הם מצהירים שאין דעתם למלחמה עם הציבור החרדי בעיר הקודש, ואדרבה הם מבינים את הסלידה מנורמות הפרסום התל-אביבים וכדומה, ומוכנים לשתף פעולה בריסון הוולגאריות והפרובוקציות, אך מי ערב לנו לאן יובילו ההשלכות, מצד גורמים לא כל-כך אחראים, קיצונים ואגרסיביים של 'בדווקא', ה"י.
*
הרש"ר הירש מסביר בפרשתינו, למה האישה המיועדת ליצחק אסור שתהיה מבנות הכנעני, אלא צריך שתהיה מבנות חרן, והלא הללו והללו עובדי עבודה-זרה הן. ומטעים שהבעיה בבנות הכנעני לא הייתה מצד העבודה-זרה, אלא מצד השחיתות המוסרית: "לא אלילי כנען, אלא השחיתות המוסרית שבכנען הייתה המניע להחלטתו. אליליות היא ביסודה תעיית השכל, ולזו יש תקנה. אך שחיתות מוסרית תופסת את כל ההוויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש, וכאן גם אברהם לא יכול היה לקוות למצוא לבנו אישה צנועה וטהורה במוסרה, אישה שתביא לביתו את פנינת אצילות הדעת וטהרת המוסר".
לא מה שנתפס אצלנו החמור ביותר, זוהי שיקול-הדעת לבחור את האמא של עם-ישראל. עבודה זרה היא אמנם משלושה החמורות ביותר, אבל היא פגם מצד השכל ויש לה תקנה; לעומת זאת שחיתות מוסרית - אלו שיש להן דעות משלהן, החלטות כריסיות, בנויים על מושכל בטן והזיות אנרכיסטיות - היא בעיה עמוקה יותר ה"תופסת את כל ההוויה האנושית על כל עומק הנשמה והרגש". אישה מבנות הכנעני לא תהיה "אישה צנועה וטהורה במוסרה" כיון שכל הוויתה נגועה בשחיתות מוסרית, וממילא אינה מתאימה להיות האמא של האומה הישראלית.