שנים עשר חודש עברו מאז אותו יום שישי מר ונמהר בו נצחו אראלים את המצוקים ונפלה עטרת ראשנו בעלייתו בסערה השמימה של אבי מורי רבנו יעקב יוסף זצוק"ל הריני כפרת משכבו. שנים עשר חודשים ללא קול התורה המתרונן מפיו וללא פסיקת ההלכה הקולחת משפתותיו בנועם.
משנה ברורה הייתה לו בתורה:
כל ארבעת חלקי שולחן ערוך היו מונחים בכיסו וכשהיה נשאל דבר הלכה מיד היה עונה בבהירות: מותר או אסור, תוך ציון הסימן והסעיף ומראי המקומות. זה לא בא לו בקלות כפי שיש כאלה שחושבים שמשפחתנו ניחנה בזיכרון צילומי ומיוחד ובזכותו אבא וסבא ידעו את התורה עלו והתעלו בה. הכל בא להם בעמל רב וביגיעה רבה בלימוד התורה. אבא כמו סבא היה אוכל שותה וישן בכדי להפיץ תורה. בבית היה מכין שיעורים ובחוץ היה מזכה את הרבים ומביא דבר ה' זו הלכה לאלפים ולרבבות. לא היו אצלו חופשות והוא לא עשה לעצמו הנחות. התורה לפני הכל ועל פיה נהג והנהיג גם בימי מחלתו הקשה.
משנה ברורה הייתה לו בענייני ארץ ישראל:
אבא התנגד בתקיפות למסירת חלקים מארץ ישראל וראה בכך מאיסה במתנת שמים וסכנת נפשות למיליוני יהודים. כאשר נחתמו הסכמי אוסלו זעק והתריע באומץ מעל כל במה כי הסכמי "שלום" אלו יובילו לשפך דם ולא חשש מאלו שביזו והשפילו וכינו בכינויי גנאי מקיצוני ועד הזוי.
הייתה בו יכולת מופלאה לראות את הנולד בבחינת "חכם עדיף מנביא". לפני מערכת הבחירות בתשס"א עת התמודד אריאל שרון מול אהוד ברק הופיע בביתנו שרון וביקש תמיכה במועמדותו לראשות הממשלה. אבא שאל אותו "האם תמסור שטחים"? משהשיב בחיוב אבא פסק שאסור להצביע לו ואף נסע במיוחד לרבי מסדיגורא זצוק"ל מרבני אגודת "פיקוח נפש" לשכנעו לא לתמוך באותו אחד שלאחר כמה שנים ביצע "ויתורים כואבים למען מחיקת תיקים".
כאשר אני שומע היום פוליטקאים המכונים "חרדים" המעוניינים "לנקום" במתנחלים ולמסור חבלי ארץ לערבים חסרה לנו דמותו של אבא שהוכיחה שאפשר לשלב בין אהבה לתורת ישראל, לעם ישראל, ולארץ ישראל ללא ויתור על אחד משלושתם.
משנה ברורה הייתה לו בנושא שלמות עם ישראל:
אבא לחם כח"כ למען תיקון חוק מיהו יהודי ונגד גיורים מזוייפים. אמרו לו באותה תקופה: "מה אתה נלחם? זו מלחמה של תנועת חב"ד והרבי מליובאוויטש זי"ע, הם לא בחרו בך ולא שלחו אותך לכנסת", והוא ענה ממעמקי ליבו: "יבוא יום ותבינו את גודל האסון אם לא יתוקן החוק".
הוא אמר ליצחק שמיר ראש הממשלה דאז, "נכדי לא יתבוללו אבל נכדיך בסכנה ולהם אני דואג". כזה היה אבינו הייתה לו אחריות על כלל ישראל.
אבא חסר לנו כאב ומורה דרך, אבא חסר לנו כדמות העשויה ללא חת בדורנו היתום. יתומים היינו ואין אב. בהמשך דרכו בקודש ננוחם.