כך בשקט בשקט בלי משים, משתלטים הרפורמים על המערכות החברתיות בישראל. מספרם של המוגדרים 'רפורמים' בארץ הוא אמנם זעום, אבל הכסף מצוי בכיסם, גופי השמאל היושבים תדיר על הורידים שלנו ששים לקראתם, וכך פרוס לפניהם שטיח אדום ובקומה זקופה הם חודרים לכל פינות החיים שלנו.
למשל, ואת העובדות הבאות אני כותב מתוך ידיעה אישית; בבתי הספר הממלכתיים ישנו פרוייקט המכונה "תל"י" שעניינו תיגבור לימודי יהדות. בפני ילדי ישראל בבתי הספר הכלליים לא מופיעים עוד אנשי ערכים ו'ערכים', לא חב"דניקים ולא אנשי לב יהודי, 'אלא 'רבות' ('רב'-נקבה לשון רבים) רפורמיות המופיעות בפני התלמידים. אלה - חבושות בכיפה ומעוטפות בטלית... והן אמורות להשכיל דעת את ילדי ישראל על הימים הנוראים הבעל"ט..
ברם, הגרוע מכל, שמתפתחת תופעה חדשה של רפורמה, והיא לדעתי חמורה יותר: עוד עוד 'רבנים' המגדירים עצמם אורטודוקסים מופיעים בציבור ובתקשורת, כאשר הם מצהירים בוקר וערב בחגיגיות כי ההלכה היא נר לרגליהם. אלא שדא עקא: את ההלכה הם אלה שקובעים, וזו נקבעת עפ"י תחושות הבטן שלהם. הנקודה המקלה והחיובית ברבנים אלה שהם לפחות, ברוב המקרים, אינם מגודלי זקן. ובעניין זה; איננו מתכוונים לעודד אותם לגדל 'דיקנא קדישא', כי בדיעבד זה טוב. זה מונע בלבול, וכך יותר קל לקטלג את הרבנים הללו (למעט, רבנים מסויימים, שעקב סיבות מוזרות השמורות להם, אינם מגדלים זקן, אבל הינם שייכים ליראי ה').
* * * * *
והנה דוגמא לרב, הפוסק הלכות עפ"י תחושות בטן: מדובר בהרב בני לאו, אשר מצוטט בתקשורת כדלהלן:
"צדק חברתי וצדק רוחני הם מושגים שרבנים ודתיים צריכים לאמץ באופן אוטומטי. זה נושא שמעסיק אותי שנים. זו התשתית של בית המדרש שלי. מתקשר אליי יהודי בן 86 וממרר בבכי. במשך 70 שנה היה עולה בבית כנסת לברכת כוהנים ועכשיו רגליו בגדו בו והוא זקוק לכיסא גלגלים.
נכנס הגבאי של בית הכנסת ואומר לו, אתה לא יכול לברך ברכת כוהנים כי צריך להגיד את הברכה בעמידה. והיהודי הזה לא מוכן לבוא יותר לבית הכנסת. מקור החיים שלו, כוח הברכה, נלקח ממנו. מישהו הרג אותו בשם התורה. ואני אומר, כשאתה חורץ דין בשם ההלכה, הוא חייב להתבסס על חמלה. התורה היא לא מערכת חוקים בתנאי מעבדה....".
והרב הנ"ל לא פסק את מה שפסק בשקט, בחשאי, הוא לא נהג כלפי אותו כהן זקן ל"ע חלוש אולי בנסיבות הספציפיות שאולי חלו במקרה דנן - לפי הכלל ה'בדיעבדי' ש"כשם שמקבלים שכר על הדרישה כך מקבלים שכר על הפרישה", אלא דאג שפסק זה ייתפרסם, וכך ובגאווה בלתי מוסתרת הוא מספר על פסק ההלכה כפי שזכה להורות בריש גלי, וזאת, לא עפ"י איזה נושא כלים או פוסק עלום אלא עפ"י מה שליבו אומר לו ומקלו יגיד לו. וכל זאת כדי שידע כל עם ישראל וידעו לפחות קוראי עיתון 'מעריב'; : יש רבנים בעלי לב מתחשבים ואנושיים מה שנקרא 'ליברליים' , ויש רבנים חמורי סבר ונוקשים, 'מרובעים' הכלואים בחוקי השולחן ערוך 'הקפואים'...
ללמדנו: לא ההלכה 'היבשה' בשולחן ערוך אורח חיים סימן קכ"ח העוסק בהלכות נשיאת כפיים היא הקובעת – אלא החמלה האנושית. מי יודע איזה הלכות עוד יצוצו, אם זהו הבסיס לפסיקת 'הרבנים'. אולי גם יתירו רצח מתוך רחמים? אם לא השולחן ערוך אלא המצפון האנושי הוא הבסיס 'ההלכתי' – הכל יכול להיות, מכאן ואילך, יכולת הגמישות של ההלכה לא תהיה לה כמעט מעצורים וגבולות.
והנה עוד ציטוט מאמרות השפר של הרב הנ"ל:
"כשהרב בנימין (בני) לאו עובר בצמתים ורואה את אותם צעירים שישנים ברחובות או מתפרעים בשם המחאה נגד ההתנתקות, הוא מתחלחל. 'אוסף נערים ונערות מוסתים על ידי קומץ שחצנים, שאינם מהססים לפגוע ברקמת החיים של המדינה, מאיים להבעיר עלינו את הבית'".
כך לשון הדיווח בעיתון "הארץ" מתקופת ערב הגירוש המחפיר מגוש קטיף.
* * * * *
עברו כמה שנים, מעט מים זרמו בכנרת, ושוב מחאה, אבל הפעם מחאה בכיכובה של 'גיליוטינה' (איום מרומז לא רק ל"הבערת הבית" אלא גם לרצח). משתתפיה נמנים על כאלה שגם עשר המכות של מצרים לא התאפיינו בהם: אנשי חד"ש וגוש שלום, בעלי נטיות הפוכות והפכפכות, אנארכסיטים וברדקיסטים, בעלי קרני השור ונציגי הקרן החדשה, בקיצור: כל מרעין בישין הזדמנו לביב אחד ולמחששה אחת.
אליבא דהרב בני לאו הנ"ל, אלה אינם "שחצנים" כמו בני נוער הזהב המוחים בחוצפתם נגד עקירת יהודים, שריפת בתי כנסת וחורבן ישובים. שוברי הברזים והורסי הגדרות בחצרות התושבים השלווים של רחוב רוטשילד – הינם חומר אנושי עדין הראוי לליטופים ועידודים, כך לפחות נוהג כלפיהם הרב בני לאו שהגיע למקום ומצא בהם מסתמא אנשים כלבבו. הוא פתח בפניהם את סגור ליבו שהיה חסום משום מה בתקופת גירוש גוש קטיף. רגשותיו לא עמדו לו כאשר ניצב בפני אנשי הקוקו, העגילים והקעקועים, המגולחים והמסוממים, והוא השתפך בדברי חיזוק לחוסמי הכבישים.
לכאורה אין כאן כל חדש; כבר 'התרגלנו' לצביעות ולדו פרצופיות, כבר היינו מוכנים לכך משנים קדמוניות – מאז הודיעונו חז"ל כי ב'עקבתא דמשיחא' תהיה "האמת נעדרת" והחוצפה תרבה, אבל, תודו, הפעם זו 'ירידת מדרגה', הפעם, לשם שינוי, מישהו המתהדר בתואר 'רב' – גם שותף לזה.
* * * * *
סמוך ונראה לכתיבת שורות אלה עובר על דרום הארץ גיהנום של רקטות וגראדים ("חפצים מעופפים" גרידא כהגדרת הנשיא פרס) אשר מקורם בעזה.
וכאן ההזדמנות הנאותה לומר תודה לרב בני לאו הנ"ל ולעמיתיו לדעה – כל אותם 'פיינשמקרים' שהעניקו את ההכשר האידיאולוגי למחריב הישובים אריאל שרון, כמו כן, גם תשואות חן חן ל'גוש' הרבנים הנאורים שהביעו בשעתו התנגדות ל'סירוב פקודה'. לאור הקטסטרופה בדרום – תוצאה של החרבת גוש קטיף, עם ישראל מאד יעריך את תרומתכם למצב, כמו את רוחב ראייתכם ועומק הבנתכם. תמשיכו, תמשיכו להעשיר אותנו בהגיגיכם ועצותיכם. לעם הזה יש זיכרון קצר. התקווה היחידה היא, כי פרק הזמן ליציאה מהגלות ולקבלת פני גואל צדק – גם הוא קצר.
(הטור מתפרסם ב'שעה טובה')