הספד הרב לאו: מי חשב על קורבנות כאלה?

"אנחנו צריכים לדבר אליהם? הם מדברים! הם זועקים! זעקה של אמונה בוקעת מגרונותיהם. הם אומרים ´אנחנו לא נישבר לעולם, אנחנו לא נתכופף, אנחנו לא נוותר. שבנו לארץ מורשת אבות - היא ביתנו, ושבו בנים לגבולם. שום דבר לא ימנע מאיתנו את האמונה בצדקת הדרך, כי אנחנו נאמנים לדברי יחזקאל בדמייך חיי, בדמייך חיי´". הספדו של הרב לאו בהלווית משפחת פוגל (דיין האמת)

הרב לאו, היום (צילום: שמוליק סופר, אתר COL)

אנחנו היום בחוסר אונים. עמדתי פה לפני כמה שנים וגם אז ראיתי חמש מיטות עטופות בדגל. היו אלה חמשת בני משפחת סחיווסחורדר, צילה ומוטי וחמשת ילדיהם. בשנים שלאחר-מכן הובאו כאן למנוחות גם משפחת שבו, משפחת דישקשטיין והרבה טובים ויקירים.

אמרו לי "במה ננחם אותם?". מה אפשר לומר כשאתה רואה תינוקת בת חודשיים דקורה למוות? מה אתה אמור להגיד? אנחנו מכירים את האנשים האלה, את החברים של הרב אודי ורותי. מכירים את ההורים לבית משפחת פוגל ואת הוריה של רותי.

אנחנו צריכים לדבר אליהם? הם מדברים! הם זועקים! זעקה של אמונה בוקעת מגרונותיהם. הם אומרים ´אנחנו לא נישבר לעולם, אנחנו לא נתכופף, אנחנו לא נוותר. שבנו לארץ מורשת אבות - היא ביתנו, ושבו בנים לגבולם. שום דבר לא ימנע מאיתנו את האמונה בצדקת הדרך כי אנחנו נאמנים לדברי יחזקאל בדמייך חיי, בדמייך חיי´... בני משפחת פוגל היו ´הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו´.

בליל שבת קראנו את פרשת ויקרא, על הקורבנות. מי חשב על קורבנות כאלה? על עולות תמימות שכאלה? אודי, אודי... אתם זוכרים את המנורה על גג בית-הכנסת בנצרים? הוא בא מנצרים, הוא בא משם. אודי ורותי הגיעו לכאן, לאיתמר - מגוש-קטיף, כדי להקים את נצרים מחדש. אז הוא נקרא להיות איש חינוך, בן תורה, והפך להיות רב בישיבה הגבוהה באיתמר. שם הם היכו שורש וזכו לחיבוק אדיר מכל תושבי איתמר, מכל תושבי השומרון.

בבת-אחת הם נעתקו מאיתנו ונלקחו בכח זרוע של מפלצות אדם של חיות טרף שמסוגלים לשסף גרון של ילד או של תינוקת, בת חודשים. האמנו אי-פעם שהדבר הזה נגמר, אבל מסתבר שהאור עוד לא נראה בקצה המנהרה האפליה. רק הדמויות הללו מאירות.

אני רוצה לפנות כרגע דווקא אל הילדים שנשארו. את, תמר, בשעה אחת אכזרית, הפכת לאם קטנה. את עכשיו האמל´ה, של רועי ושל ישי. את רק בת 12, אבל אני כבר ראיתי דברים כאלו. אני הגבר ראה עוני... שילדה בת 12 יכולה ליטול אחריות, להירגע מהזוועה, ובצילם של הסבתות - היא תהיי האם של שני הילדים האלו.

רועי וישי, אבא ואמא צריכים אתכם. אתם הקדיש שלהם, אתם תגידו את הקדיש כל חייכם, לעילוי-נשמותיהם הזכות והטהורות של מי שעלו בסערה השמיימה.

אבא ואמא אומרים לכם: אנחנו זקוקים לכם. מהיות ואילך, רועי וישי, כשתגדלו, תקומו ותאמרו ´יתקדש ויתגדל שמיא רביה... עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואימרו אמן´...

תהיינה נפשותיכם צרורות בצרור חיי הנצח לעולם - - -

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר