בחור הישיבה שנהפך לרב ומנהל • מרתק

משפחתו של שטיינברגר עסקה בחינוך ובפיתוח אנשים, תחום שאליו גם נמשך בעצמו. אחרי שנים אחדות בכולל שבתוכן אף כתב ספר על מסכת חולין, שטיינברג מחליט ללכת בעצמו ללמוד חינוך על מנת שיוכל להעביר שיעורים בעצמו בצורה מקצועית. לדבריו ישנה בעיה מושרשת; הטובים שבאברכים הולכים ללמד בישיבות קטנות, אך מעולם לא למדו כיצד להחזיק שיעור, כיצד להעביר את הידע בצורה הכי טובה, ולהבחין בקשיים האישים של התלמידים.

בהמשך שטיינברגר מצטרף להקמה של הישיבה התיכונית 'חכמי לב', כשהוא מביא איתו גם את לימוד הגמרא מחד, וגם לימודים של מחשבת ישראל.

הדבר מתקשר אל לימודי התנ"ך שבו שטיינברג עוסק כבר שנים ארוכות. "התנ"ך החייה אותי", אומר שטיינברגר. "התנך הוא כמו הגמרא, יש את המילים הגדולות, יש ראשונים ואחרונים, יש שאלות שצריך לשאול, ובסופו של דבר אתה מקבל רעיון מי אני ומה אני".

שטיינברגר ממשיך אל המכינה של האוניברסיטה העברית שסיימה כבר את המחזור ה14 שלה. בכל מחזור ישנם שבעים תלמידים שחלקם ממשיך לאוניברסיטה אחרי שלשה סמסטרים עמוסים.

חלק ממטרת המכינה היא גם להכין את התלמידים אל העולם השני, שבו הם יכולים לחוות בדידות ותהיות מחדש. זהו עולם אחר ושטיינברג עצמו אומר שאיננו יודע מי צדק עדיין בוויכוח - האם הצורך לצאת לעבודה שווה את המחיר הרוחני שייתכן שהאדם ישלם.

כסטודנט נשוי לכולם קל יותר, כיוון שבני האדם מסובבים במשפחה ובקהילה שם הם מקבלים משמעות קיומית, אך הרווקים אכן נמצאים בבעיה גדולה יותר.

בין היתר שטיינברגר מתחבר לתוכנית 'משפיעים' של נציב המדינה, תוכנית שנסגרת לאחרונה עקב פניה של ארגונים פמיניסטיים לשוויון. תוכנית משפיעים תרמה לקשר של שטיינברג עם קרן קמח, והוא משוטט בקו ישראל-ניו יורק-לונדון למצוא פילנתרופים לצורך מלגות לתלמידים חרדים.