הטור השבועי

הדלפה מ'לשכת הגזית' // שלמה קוק

מי הדליף לערוץ 2 את תיעוד ה'סיום' הפרטי של דרעי בחדרו של מרן הגר"ח קניבסקי? מה נאומו של הנשיא ריבלין מלמד על הציונות הדתית החדשה? ומה מפריע לרב ישראל מאיר לאו ב'אחד על אחד'? • טורו של שלמה קוק עורך 'בקהילה' (חרדים)

שלמה קוק | כיכר השבת |
דרעי אצל מרן הגר"ח קנייבסקי (באדיבות המצלם)

1.

כל כתב פרלמנטרי בתחילת דרכו, מכיר את התשובה הזו. היא נשמעת מפי הפוליטיקאי החרדי כבר במהלך הראיון הראשון. זה קורה בכל פעם שהמראיין מתעניין על פרטי שיחתו של הח"כ עם אחד מגדולי ישראל. "במחילה", תבוא תמיד התשובה המתנשאת ומתחמקת. "השיחות שלי עם גדולי ישראל נשארות בינם וביני, ולא יוצאות החוצה".

פייר. מי יכול לעמוד בפני תשובה ניצחת שכזו. שיחות פרטיות בכלל, ובפרט בהיכלם של היושבים ראשונה במלכות, לא נועדו לפרהסיה. כך לפחות יכולנו לחשוב עד ליל שישי האחרון.

מעשה שהיה כך היה: בשבוע שעבר התקבל שר הפנים לביקור במעונו של שר התורה מרן הגר"ח קניבסקי. זהו לא ביקור ראשון. ר' אריה מכלוף מרבה לבקר מזה שני עשורים בלשכת הגזית אשר ברחוב רשב"ם 23: החל מכהונתו הראשונה, המשך בימי 'אני מאשים', עבור בתקופת היובש הפוליטי וכלה בקאמבק המרשים. מטבע הדברים, הוא זוכה שם ליחס מועדף. חלק מהביקורים מוגדרים 'רשמיים' וכוללים התייעצויות קצרות בענייני הציבור. ביקורים אחרים מוגדרים כפרטיים. הצד השווה שאין לפניהם המתנה בתור עמוס פונים.

הביקור בו אנו עוסקים הוא מסוג הביקורים השני, הפרטי, כאשר גולת הכותרת היא החקירה המשטרתית המתנהלת נגד דרעי בחודשים האחרונים ומדירה שינה מעיניו. הוא מבקש להתנחם בחיקו של ספר התורה. לפני שלושה חודשים, כשהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הודיע על פתיחת החקירה הפלילית, מיהר דרעי לבית הגר"ח לבקש עצה למנוחת הנפש ולסיום הפרשה. הרב הציע לו כסגולה ללמוד את מסכת בכורות מתחילתה ועד סופה. דרעי הבטיח, אבל הזמן קצר, והמלאכה מרובה. הוא למד את הדפים הראשונים – ושקע בענייני הפנים והנגב, ותורה מה יהא עליה.

לפני כחודש, בדרך חזור מחקירתו השנייה והמתישה בפרשה, נזכר דרעי בהבטחתו והסתגר בביתו כדי להסתער על המשימה. הוא ביטל פגישות וסיורים, למד דף, עוד דף ועוד דף ואת השורות האחרונות במסכת הותיר לרגע בו יבשר לשר התורה כי השלים את המשימה.

2.

בשבוע שעבר, בערבו של היום שנכפל בו כי טוב, קבע דרעי פגישה בבית הגר"ח. המטרה החגיגית: סיום המסכת. הוא התיישב ליד הרב, פתח גמרא בכורות והרביץ פלפול קצר על השורות האחרונות במסכת. הנכד הנאמן רבי יעקב-ישראל מזג יין מתוק מזן חזון-איש. דרעי שתה. לחיים, לחיים. הרב גם שתה. הכוס הפכה להיות כוס של ברכה ושייריה נארזו עבורו לבני הבית ברחוב הקבלן. הרב בירך את השר שהוא ומשפחתו – בדגש על רעייתו ואחיו – ייפטרו בקרוב "מכל המשוגעים", דהיינו החוקרים. כל הנוכחים בחדר נהנו מאווירה טובה ומשפחתית, שהרי כאמור מדובר באירוע פרטי ולא ציבורי.

דרעי יצא מחוזק מהאירוע, והגר"ח שב לתלמודו להתחיל ולסיים עוד מסכתות וספרים אחרים. תשאלו איך אנחנו יודעים את פרטי-הפרטים של האירוע הפרטי הזה? פשוט מאד. לא חלפו אלא יומיים תמימים והביקור הכל-כך אישי הזה הפך להיות נחלת הכלל בחסות כתבה ששודרה במהדורה המרכזית של ערוץ 2 על-ידי הכתב החרוץ עמית סגל.

כל עסקן מתחיל יודע שבבית הגר"ח, כמו בבתי גדולי ישראל כולם, מקפידים שלא להוציא תיעוד וידאו מהבית, בוודאי לא של אירועים פרטיים.

מי המדליף? לביקור הצטרפו שניים מאנשי סודו של דרעי, שניים בלבד. אחד מהם עשה את המעשה הבלתי ראוי. לא סתם הדליף. לא ל'יתד' או ל'יום ליום', אלא לערוץ שמחפש בימים אלו אייטמים בלתי מחמיאים על הציבור החרדי. סרטון כזה, שבו חוקרי המשטרה מכונים 'משוגעים' ונראה גם היחס המיוחד לו זוכה האסיר לשעבר גם מגאון התורה שמקובל על כלל הציבור הישראלי, מספק את הסחורה הבעייתית. דרעי עלול לשלם על-כך מחיר. ימים יגידו.

3.

אחרי שחשפנו בשבוע שעבר, במדור זה, מה חשב רובי ריבלין קודם נשיאותו על הבדיחה הרפורמית, חש נשיא המדינה צורך עז להוכיח אחרת. בתחילת השבוע התייצב על בימת מלון 'הילטון' וחילק ציונים לגדולי ישראל המתנגדים ל'מתווה הכותל'.

והיכן הוא בחר לעשות זאת? לא באירוע של הקהילה הרפורמית, אפילו לא בוועידת 'הארץ', אלא באירוע שערך 'מקור ראשון' – העיתון המשפיע ביותר בציונות הדתית.

יותר משזה אומר על ריבלין (שזקנותו מביישת את בחרותו), זה אומר המון על הציונות-הדתית החדשה. הנשיא מוקף ביועצים מנוסים המכוונים את המסרים לכל אירוע לפי הקהל, במטרה לגרוף מחיאות כפיים. כותב הנאומים, בן לאחת ממשפחות האצולה בציונות-הדתית, הבין כי זה מה שיאהבו משתתפי ועידת 'מקור ראשון': לשמוע חיבוק לרפורמים. פעם, כשרב חשוב האשים את הציונות-הדתית כי היא קרובה לרפורמיזם, זה היה נשמע כמו מליצה קיצונית. היום זו מציאות. מציאות עגומה. דרוש מבוגר אחראי בדחיפות.

4.

אם לא נזכה לשינוי של הרגע האחרון, ביום שלישי הקרוב ניכנס לעשרים ואחד ימי האבלות על חורבן בית המקדש מתוך תקווה לתקן את עצמנו במניע הרע שהוביל לגלות הנמשכת עד עצם ימים אלו: שנאת חינם. זו שנאה שמתבטאת כיום פחות במעש, יותר בדיבור. בסגנון הדיבור. הנה דוגמה לכך.

ביום שישי פגשתי בבניין 'רשת' ברמת החייל את הרב הראשי הגרי"מ לאו. רגע לפני שנכנסנו לאולפן הצילומים, התנהל באולפן דו-שיח טכני פשוט בינו לבין המגיש כשהרב הראשי מתעניין: "האם השיחה תהיה 'אחד על אחד', או שמתקיים פאנל משותף יחד עם כל האורחים באולפן?".

רגע אחרי, הרב לאו התעשת. "רגע, מדוע השתרש בתוכנו מטבע-הלשון 'אחד על אחד'? למה זה צריך כביכול לבוא על חשבון השני? וכי לא יותר ראוי לומר: 'אחד עם אחד'?".

ניצלתי את ההזדמנות והודיתי לרב לאו על הזווית המקורית והמרעננת שהציג יממה קודם לכן בנוגע להקפאת מתווה הכותל הרפורמי, בראיון לתוכניתו של עמיתי יוסי אליטוב ב'קול חי'. "אנחנו טועים", מתח הרב לאו ביקורת מרומזת על המסבירנים החרדים ש"מדברים רק על העבר ומתעלמים מההווה ומהעתיד".

הרב לאו הציג סקר אודות עתיד היהדות בעולם, סקר עליו עמלו סטטיסטיקאים בכירים במשך 8 שנים. "על פי הסקר, בעוד היהדות האורתודוקסית רק תלך ותגדל, אצל הרפורמים מתוך 200 יהודים היום, יישארו 48 בדור הרביעי עם אחוזי תערובת גבוהים. בציבור הישיבתי מתוך 200 יהודים כיום, בדור הרביעי אתה מקבל 5,175!

"עם ישראל, אייכה?", שאל הרב לאו בכאב. "לאן פניך מועדות? האם אתה חפץ חיים? על מה הדיון? לא על כותל כזה או אחר. הוויכוח הנוקב הוא מיהו עם ישראל כיום, מה התהליך שעובר עליו היום ולאן פניו מועדות".

  • טורו של שלמה קוק מתפרסם ב'בקהילה'

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר