דווקא בתקופה בה "הפלג הירושלמי" נחלש - פנימית ובנוכחותו הציבורית, הם רושמים הישגים משמעותיים מאוד. בלי הפגנות, בלי אלימות, בלי מעצרים ובלי לנהל מלחמות.
מאז פטירת הגר"ש אויערבך זצ"ל, מי שהיה האב, המנהיג, הרועה של בני "הפלג הירושלמי" - אין אחידות בעמדת הקבוצה שהפכה לאופוזיציה החרדית.
מעבר לחילוקי דעות משמעותיים בעניינים עקרוניים, משבר אמון קשה מלווה את התנהלות מועצת הרבנים שהוקמה מיד אחר פטירתו הפתאומית של הגר"ש אויערבך זצ"ל.
לא כל ראשי הישיבות דבקים בעמדה, שהפכה לקו המרכזי עמו מזוהים אנשי "הפלג הירושלמי"; אי התייצבות בלשכות גיוס, מעצרים והפגנות.
הנסיבות הללו - חילוקי הדעות והשבר הגדול באובדן הפתאומי של המנהיג - הביאו לכך שבחודשים האחרונים, נוכחות ועמדת אנשי הפלג נעלמה מהזירה הציבורית.
אך בשקט, בחוכמה ובאסטרטגיה נכונה - על פי משנתם כמובן, הצליחו מתנגדי הגיוס לרשום שלושה הישגים. אולי הגדולים ביותר מאז הפיכתם לקבוצה בדלנית ביחס לכלל הציבור החרדי.
הישג ראשון: מדיניות האדמו"ר מסלונים, התקבלה על ידי האדמו"ר מגור ומועצת גדולי התורה של אגודת ישראל. נכון שיש פערים גדולים בין הפלג לסלונים - אבל זו הפעם הראשונה שעקרונות בסיס של הירושלמים כמו; עניינים הצהרתיים בחוק הגיוס, מכסות, וכן יעדים - הפכו לנושא של כלל הציבור החרדי.
הישג שני: הפלג הספרדי. כותרת עיתון 'הדרך' בטאון ש"ס מהבוקר עם דבריו החריפים של מרן הגר"ש כהן, מעידה יותר מכל - העצרת שהתקיימה השבוע סמוך לקבר מרן הרב עובדיה זצ"ל נגד חוק הגיוס, ובה השתתפו ארבעה רבנים מהשורה הראשונה של עולם התורה, ושורה ארוכה של ראשי ישיבות, כולם בני עדות המזרח, אף אחד לא מבני הפלג הירושלמי - היא האיום הכי משמעותי על ש"ס, שכולם זוכרים - הפכה למפלגת (בעיקר) בני תורה.
הישג שלישי: עמדת היועץ המשפטי נגד ועד הישיבות. היוזמה אמנם מגיעה מחוגי הקנאים האנטי ציונים - אבל שיתוף הפעולה ההדוק בין הליטאים מהפלג לצ'אלמערים ממאה שערים, יכול ללמד אותנו, מהיכן האחרונים שואבים את הרעיונות, האסטרטגיה, ואפילו האומץ להגיש בג"צ (הדמויות שמאחורי 'מרכז ההצלה' -מגיש העתירה, כה קנאיות, שעצם הגשת עתירה לבית משפט ציוני, היא בעיה ואף איסור לחלק מהדעות).
שלושה הישגים גדולים, שאף אחד מהם לא הושג באלימות. בלי הפגנות אלימות בלי הטרדות טלפוניות ובלי לדבר סרה בגדולי ישראל. כך מנהלים מאבק עקרוני.
מתברר שכך גם, מגיעים להישגים.