הכירו את תמר צייטלין, 33, נשואה ואם לשישה, מתגוררת בירושלים, ומעל לכל, אמנית מופלאה.
סביה מיכאל היה אמן ריקועי נחושת בצפת העתיקה ובשעות הרבות שבילתה בקרבתו, רכשה את האהבה ליצירה. תמר החלה בלימודי ציור מקצועיים בגיל צעיר מאד וכבר בגיל 16 פתחה מסגרת ללימוד ציור לבנות בירושלים שבהם העבירה קורסים מקצועיים. ברבות הימים, בשנות נישואיה הראשונות התגוררה ברמת בית שמש. שם השתייכה לקהילת נטורי קרתא השמרנית והקיצונית.
תמר, תארי לנו את החיים בקהילת נטורי קרתא
ניהול מאבק בלתי פוסק בכוחות הרשע והטומאה שסביבנו, מתוך תחושת איום תמידי על גורלנו הרוחני.
הקו המנחה הוא לבצר את החומות. הן בשפה, הן בלבוש ובעיקר בהשקפת העולם. כל מי שנוהג אחרת ממני הוא "מתנגד לדרך התורה האמיתית". חונכתי להאמין שעלי להיות מאושרת בכך שאני אחת מיחידות הסגולה שזכו להתוודע לאמת וכל העולם מונח על כתפיי שלי.
באחד הימים נתבקשתי לאייר את חומרי התעמולה של הקהילה והתחלתי לצבור נסיון בתחום, כשהציורים פורסמו ללא חתימת שמי, כמובן.
מה דרש התפקיד שלך כציירת הבית של הקהילה?
מחד גיסא, להיות בקיאה בכל הניואנסים של ההופעה החיצונית והמנהגים של הקהילה ומאידך גיסא, להכיר את כל סמלי המדינה ולהשכיל לצייר אותם בצורה מבזה ולעגנית.
בשלב מסוים חווינו קושי בחיים בקהילה הזו ומפה לשם, נפגשו דרכינו עם רב גדול וצדיק שחיבר ספרים רבים, בנסתר ובנגלה, אשר הרשים אותנו מאד.
היינו צעירים ובעיקר תמימים כשהתחלנו להשתתף בשיעורים שנראו לנו אז כל כך קסומים. הגישה ששבתה אותנו הייתה השיח על אהבה לכל יהודי באשר הוא, שעמדה בניגוד גדול לאווירת השנאה שבה חיינו קודם. היינו סמוכים ובטוחים שסוף סוף מצאנו את האמת ולא שמנו לב איך לאט לאט הטבעת מתהדקת סביבנו ואנו נכנסים לתוך מערבולת של ניצול בשם השם. בקיצור, נקלענו לתוך כת נצלנית.
כשאת מדברת על ניצול, למה בדיוק את מתכוונת?
לאחר התקופה המוארת הראשונית, המלאה באופוריה, החיים הפכו לגיהינום עלי אדמות. הרב המתחזה הצליח, בתחכום רב, לנצל אותנו באופן כלכלי ולנשל אותנו מכל הרכוש שהיה ברשותנו: הבית, התכשיטים ובעיקר המקצוע שלי. הפכתי להיות מעין שפחה למען מטרות הכת.
נאלצתי לעבוד יומם וליל, במשך חמש שנים, ללא הפסקה וללא תמורה, תוך הפעלת מניפולציות פסיכולוגיות שגרסו כי זוהי זכותי וחובתי.
תפקידי היה לצייר, לעצב גרפית, לעמד ולהפיק לדפוס את כל הספרים, העלונים ודברי התורה של הרב ושל הכת שניהל.
נאמר לי שכל האסונות המתרחשים בארץ קשורים אליי, באחריותי ובגלל מעשיי, כי לא ציירתי מספיק באותו יום ועלי לעבוד שעות נוספות וליטול עוד הלוואות.
למגינת ליבי, גם כאן שמי לא הופיע כלל על העבודות שהוצאו תחת ידיי כי אני שימשתי בסך הכל שליחה טובה והכישרון לא היה שייך לי כלל וכלל, לדבריהם.
איך הצלחתם לצאת מהחור השחור אליו נקלעתם?
לאחר 5 שנים קשות של שבי פסיכולוגי, עת ילדתי בפעם החמישית, לא ניתנה לי חופשת לידה וימים ספורים לאחר הלידה אולצתי לעבוד במשך שעות ארוכות. הרגע שבו קרסתי פיזית לא איחר מלבוא. ראיתי לנגד עיניי מסך שחור ולא הייתי מסוגלת יותר לעבוד.
בצר לו, עבר ראש הכת לצוד את הטרף הבא שלו.
בזמן שהתפנה, התאפשר לי ללמוד, לקרוא, להרחיב אופקים ולגלות עולמות שלא ידעתי על קיומם. נחשפתי לחומר המתאר כיצד כתות בנויות ופועלות והבנתי שגם אני נפלתי לבור הזה.
במשך תקופה ארוכה מאד לאחר מכן הייתי שרויה במצב פוסט טראומתי שגרם לי לעזוב את המקצוע האהוב שלי, לאבד אמון בעצמי ובכישרון שלי. הסתפקתי לא מעט אם לאמנות שלי יש ערך או ביקוש כלשהו.
איך בכל זאת מצאת את הכוחות לחזור לעסוק במה שאת כל כך אוהבת?
טיפול פסיכולוגי ממוקד סייע לי מאד. הייתי חייבת להמציא את עצמי מחדש כי אף אחד לא הכיר את השם והכישרון שלי. עם כל הקושי והנפילות, חסמתי את המחשבות המדכאות והמשכתי לעבוד ללא הרף על מנת להחזיר לעצמי את כל מה שאבד לי.
פרסמתי קריקטורה אקטואלית בדף הפייסבוק שפתחתי ומשם הגיעה אלי העבודה הראשונה שבזכותה התפרסמתי - שבעה ספרים בסדרת "המאורות הגדולים" שלהם נידבתי את כשרוני. הם נתנו לי את הדחיפה והשם בתחום האיור והציור וכך קיבלתי עשרות עבודות נוספות.
בהמשך הקמתי לעצמי אתר מצליח למכירת הדפסים של ציורים והתחלתי להציג את היצירות שלי בתערוכות ברחבי הארץ.
רק בשנתיים האחרונות, כשהרגשתי שאני במקום יציב בחיי, הרשיתי לעצמי לעצור, להביט אחורה, להבין מה בעצם קרה לי ולהתחיל לספר לעולם את הסיפור שלי. דרך הציור אני מתעדת את התהליכים הנפשיים שעברו עלי.
באילו סגנונות את מציירת כיום?
ציורי יודאיקה, ציורים של רבנים, ציורים עם אמירות חברתיות, ציורי נוף ואווירה, בצבעי שמן, אקריליק וכן ציורים דיגיטליים.
מיהו קהל הלקוחות שלך?
מוסדות ואנשים שידם משגת מבצעים הזמנות לציורים ייחודיים. בנוסף, אתר המכירות שלי פעיל ובו נמכרים הדפסי קנבס איכותיים במיוחד.
לסיום, מהו המסר שלך לקוראים?
זכרו שלמרות כל הקושי, הכאב ואורכה של הדרך, החיים שלנו מלאים בהזדמנויות. תמיד ניתן לקום ולהתחיל מחדש. עם כוח רצון נוכל להגיע לאן שרק נחפוץ.
היו ערניים, אל תתנו לאף אחד להחליט מה טוב עבורכם וחשוב מכל: הקיפו את עצמכם בסביבה אופטימית וחיובית והסתכלו קדימה בלבד.
