דף נב
*הצלעות. *טריפות דשמואל.
א. לבהמה יש מכל צד י"א צלעות שיש בהן מוח, והויא טריפה בנשתברו י"ב צלעות מחציו כלפי השדרה ופליגי האם בנעקרו סגיא בששה שהן רוב צד אחד, ובנעקר צלע והחוליא שלימה בעו מרב ואמר דהוי טריפה כמו גיסטרא. והקושיות 1. רב קאמר נעקרה צלע וחוליא עמה הויא טריפה, ותירץ דקאמר צלע וחצי חוליא. 2. עולא קאמר דנעקרו בעינן ששה שהן רוב צד אחד, משום דהוי זה שלא כנגד זה. 3. לרבי יוחנן אף בנעקרו בעינן רוב שני צדדין דהיינו י"ב וע"כ איכא אחד זה כנגד זה, ותירץ דר"י קאמר צלע בלא חוליא ואינהו איירי בצלע וקצת חוליא. 4. מקשינן מהו דברי רב שהטריף בצלע וחוליא, ותירץ דלא שמעי לה. 5. לא בעו מה הדין בצד אחד, כיון שאם רב יכשיר לא ידעו מה הדין בשני צדדין, ולכן שאלו בשנים ואז אם יטריף בניחותא ידעו שבאחד כשר ואם בריתחא ידעו שאף באחד טרף ולכן קאמר להו רב גיסטרא קאמריתו והיינו ריתחיה.
ב. הטריפות שאמר שמואל ופירושן 1. נעקרה צלע מעיקרה בלא חוליא טריפה, וב"ה דמטרפי נעקרה חוליא אחת זהו בלא צלע ושייכא בשלהי כפלי, ולא נכתב לגבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה כיון דנשנה לגבי טומאת אהל ובהא ב"ש לחומרא. 2. גולגולת שנחבסה ברובה, ובעי האם ברוב עוביה או ברוב הקיפה, תיקו. 3. בשר החופה את רוב הכרס ברובו, ובעי האם אף ברוב קרוע או עד שיהא רוב נטול, ואין להביא ראיה מהדין של כרס הפנימית שנקרע רוב החיצונה, דדעת שמואל דכרס הפנימית זהו כל מקום שאין בו מילת.
שאלות לחזרה ושינון
דף נב
א. הצלעות בבהמה ודינם, והקושיות (5)
ב. הטריפות שאמר שמואל ופירושן (3)
דף נג
*דרוסה. *ספק דרוסה.
א. דיני דרוסה בבע"ח, הדורס והנדרס 1. לרב יהודה בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה, ואתי למימר דאיכא דרוסת הזאב אף בבהמה גסה וקסבר דר"י בא לחלוק ולא לפרש, או למעוטי חתול דלא נימא דהמשנה אמרה זאב דזהו הרגיל. 2. לרב חסדא דרוסת חתול ונמיה בגדיים וטלאים שהם הדקים שבבהמה דקה ודרוסת חולדה בעופות, ומקשינן מברייתא דדרוסת חתול נץ ונמיה הוי טריפה בגדיים רק אם ניקבה לחלל, ותירץ דר"ח בשיטת בריבי דקאמר דעושה דרוסה במקום שיש מצילין או כשהיא בסכנה דמכיון דרתחה טפי מוציאה ארס, או דהברייתא בשיטת בריבי ולעולם לר"ח הויא דרוסה עוף במקום שאין מצילין. 3. רב קאמר דאיכא דריסה: בעופות מחולדה וכ"ש חתול, בגדיים רק מחתול ובשאר בהמה דקה אף לא מחתול. 4. בעופות איכא דרוסה גם בשאר עופות טמאין, והא דאמרינן דרוסת הנץ זהו לל"ק בדכוותיה ולל"ב בגדולים ממנו. 5. שועל, לל"ק אינו נעשה דרוסה והא דאמרינן יש דרוסה הויא בחתול, ולל"ב עושה דרוסה והא דאמרינן אין דרוסה זהו בכלב. 6. התנאים בדרוסה: ביד ולא ברגל, בצפורן ולא בשן, מדעת ומחיים, וקמ"ל דהוצאת הארס היא רק כאשר מוציא את צפרנו.
ב. ספק דרוסה לרב אין חוששין ולשמואל חוששין, והשמועות 1. הספיקות שלא חולקים: ספק נכנס או לא, ספק כלב או חתול, נכנס וישב בשקט, קטע ראשו של אחד, נוהם והם מקרקרות. 2. המחלוקת כשהארי שותק והן מקרקרות, דלשמואל זהו מחמת שדרס ולרב מחמת ביעתותיה. 3. ארי נכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של שור, איכא למימר שרוב האריות דורסין מיהו רק מיעוט צפרנו נשמטת ולכן תלינן שנתחכך בכותל, ומאידך רוב השוורים מתחככין והואיל וצפורן יושבת בגבו אמרינן דהוי מהארי, מוקמינן על חזקתו ודעת רב דאין חוששין לספק דרוסה. 4. המקרים שחוששים לספק דרוסה: ניכר שנשרט מהציפורן, בנשמטה צפורן יבשה, או כשיש כמה צפרנים כסדרן. 5. סל של ספק דרוסות ששלח רב לשמואל, ובעי למימר שהודה לשמואל שמטריף ודחי דהויא אתריה. ושמואל חנקם והשליכם לנהר, והטעם: אם ישאירם בחיים יפרחו, א"א להשהותם משום תקלה, למכור לגוי הם ימכרו לישראל, ולא השליכו לאשפה או לכלבים כדי לפרסם הדבר. 6. בר אווזא שנכנס לבין הקנים וכשיצא היה צוארו מלוכלך בדם, תלינן דנפצע מהקנים ולא מחתול, וכמו דבסיפא תלינן בכלב ולא בחתול.
שאלות לחזרה ושינון
דף נג
א. דיני הדורס והנדרס בבע"ח (6)
ב. המח' בספק דרוסה והשמועות (6)