פרשת כי תשא: מלא במלא וחסר בחסר

טבע האדם שהוא חייב להיות מלא במשהו ובמיוחד נפשית. אם לאדם אין משהו שהוא מתמלא ממנו הריקנות בוערת בו, ולפעמים אדם ממלא את הריק בכל הבא ליד (חנוך לנוער)

נתן ראקוב | כיכר השבת |
(צילום: שאטרסטוק)

מידי שבוע אני פוגש עוד נשמה טובה שמקיימת את המצווה שכתובה בפרשה "קח לך סמים...". חלק מהם הם כאלו שלפעמים, וחלק שללא זה אין להם חיים, ומדובר על נערים בגילאי 13-19 ומעלה.

לא אכנס במאמר זה לטוב או לרע שבנושא, כי אין זו מטרת המאמר.

יש מחלוקת אצל בעלי המקצוע בהגדרה של התמכרות ככתבה וכלשונה. יש כאלו שיאמרו, שכל דבר שמישהו צמוד אליו יותר ממה שאמור להיות נכנס להגדרה של התמכרות, אך ההגדרה בחוק נותנת את הפריבילגיה להגדרה הזו לפרמטרים מסויימים וכל מי שלא בפרמטרים נכנס להגדרה של תלות.

המשגיח שלי בישיבה הרב ישעיה משה הורביץ זצ"ל, נהג לחזור בפנינו (נראה לי משמו של הרב וולבה זצ"ל) מדברי הרמב"ם הידועים, "אין מחשבת העריות מתגברת אל בלב פנוי מן החכמה". והסביר את זה כמו משולשים צמודים, שצד רחב נושק לצד הצר וכאשר הרחב מלא הצר ריק, כך כאן אם לב האדם מלא מחכמה אין מקום בלב לשאר דברים.

ומכאן נלמד, שטבע האדם שהוא חייב להיות מלא במשהו ובמיוחד נפשית. אם לאדם אין משהו שהוא מתמלא ממנו הריקנות בוערת בו, ולפעמים אדם ממלא את הריק בכל הבא ליד.

כתב על זה כבר הרב פינקוס זצ"ל, שפעמים אדם חוזר הביתה בתחושה גרועה והוא פותח את המקרר ומחפש אוכל, וזה למה? כי אדם מחפש משהו למלאות את עצמו ומנסה להשתיק עם האוכל, אבל ברור ומכוון לכולם שהאוכל לא חסר כאן והאכילה הזאת זה מה שנקרא אכילה רגשית.

מה שאני למד מזה, שאם אני רואה מישהו שחומר כלשהו קנה אותו, אני שואל את עצמי קודם לכן, מי מכר אותו! ונקודת ההנחה שנכונה לגבי הרוב, שכל אחד ואחד יש לו משהו שהוא שומר עמוק בתוכו, ומכיון שהוא לא רוצה להשאר לדשדש במקום העכור הזה, הוא בורח למשהו אחר שיגרום לו להשכיח את זה.

והנתונים האלו ידועים ומוכחים. אך אביא בכל אופן שיחה שהייתה לי עם נער שמשתמש בחומרים פסיכואקטיביים חזקים אך גם בחומרים "הקלים". ובאחד הפעמים אמרתי לו ד., האם אתה בורח ממשהו? והוא אמר לי בעבר כשהתחלתי ברחתי היום לא. שאלתי אותו וכשאתה לא משתמש היום מה קורה איתך? אז הוא אמר לי שהמחשבות והזכרונות צפות לו שוב בראש, ואז הוא הבין שהוא עדיין בורח מהמצב בו הוא התחיל 3 שנים לפני כן.

בפרשת השבוע מיד לאחר סיום ההוראות הראשונות לבניית המשכן מגיע ציווי "אך את שבתותי תשמורו... כי אות היא ביני וביניכם". מצד אחד לא נכתב בלשון ציווי רגיל אלא עם מילה מקשרת "אך". כלומר, אמנם תבנו את המשכן, אבל עדיין שימו לב טוב לשמירת השבת, כשמצד שני יש גם סיבה למה לשמור את השבת באותו פסוק.

ולשון זה למה? והקשר בין שני חלקי הפסוק איך??

מיד לאחר מכן בפרשה, ראינו בחטא העגל את הכמיהה ואת ההשתוקקות של בני ישראל למי שיהיה להם לא-ל, מישהו חזק שיהיה איתם וינהיג אותם. זה למעשה דבר שלא פסק עד שחכמי ישראל שחטו את היצר של עבודה זרה וכמו שנאמר בגמרא (סנהדרין קב,ב) על רב אשי, שנגלה אליו מנשה בחלום ואמר לו אילו היית בדורי היית מרים שולי גלימתך ורודף אחרי לעבוד ע"ז, מה שאומר שהכח של התשוקה והתאווה למנהיג ולנוכחות הייתה חזקה כל כך, שחכמי ישראל היו חייבים לשחוט אותו אל אף ההפסד של התשוקה לעבודת ה'.

בניית המשכן היא בניית בית לה', ודור המדבר ידע את זה והכיר את זה ויותר מכך חשו את האלוקות ואת המנהיגות. לומר להם לבנות בית לה' וזה ביתו בתוך המחנה, הוא חלק מהתאווה שחייבים לעצור אותו! לומר לבני ישראל תשמרו שבת זה מצווה, אך לא בהכרח יעצור את התאווה וכאן חייבים לעשות עצור.

אבל מה ימלא את החור של בניית המשכן? והרי זה מה שממלא אותנו עכשיו כל השבוע? על זה התשובה כי אות היא ביני וביניכם. זה קשר נוסף שמיוחד ליום הזה, שאם נשתמש בו נכון נמלא את החסר שלנו בזה וזה מספיק לנו.

למעשה כל דבר שאנחנו עושים במשך חיינו, אנחנו מחפשים את המשמעות, אבל פחות איפה זה ממלא אותנו. ולמעשה אם נשים לב למה שאנחנו עושים, או לכל הפחות מה המניעים שלנו, אז גם אם נעשה את המעשה הפחות טוב, תמיד נוכל לחזור לנקודת ההתחלה כי אנחנו יודעים איפה זה, ומנקודת ההתחלה תמיד קל יותר להתחיל מחדש.

שבת שלום

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר