המרכיב הסודי לשייק מוצלח? קיווי. הגרגרים השחורים הקטנים פשוט יודעים לעשות את העבודה. אבל לא רק. אפשר פשוט לחצות אותם ולאכול את "הבשר" בכפית או לקלף ולחתוך לפרוסות מדוגמות.
אך מסתבר שכל עבודת החיתוך והקילוף הזו מיותרת לגמרי, כמו גם אכילה בכפית. למעשה, אנחנו יכולים לאכול את הקיווי כמו תפוח - כלומר, יחד עם הקליפה.
באמת? בהחלט. בנציבות הקיווי של קליפורניה (כן, יש דבר כזה) מאשרים את הדברים ואומרים כי "קליפת הקיווי אכילה לחלוטין והופכת את הפרי המזין הזה למזין עוד יותר".
ואנשים אוכלים את הקליפה כי...? אוקיי, שמעתם את הנציבות - הקליפה טובה בשבילנו. מחקר מצא שבקליפה יש פי שלושה סיבים מבשר הפרי. זה נתון די מרשים, כיוון שתוכו של הקיווי מלא שומן מזין גם כך בסך כולל של כמעט פי שניים מכמות הוויטמין C בתפוז (נהדר לתיקון רקמות ולעור זוהר) ויותר אשלגן ממה שמכילה בננה (חיוני לבריאות הלב ולתפקוד השרירים).
מזין, בטח. אבל זה גם טעים? מרקמה של הקליפה עלול לדחות אנשים, אך לא מעט מדווחים כי זה מזכיר את טעמה של קליפת האפרסק; רענן ומעט חמוץ.
איך אוכלים את הקליפה? ממש כמו כל פרי אחר, פשוט נוגסים בקיווי, אבל קודם כל חשוב לעשות הכנה מינימלית: לפני האכילה, יש לשטוף היטב את הפרי במים זורמים ובעזרת מגבת נייר או בד, משפשפים בעדינות את הקליפה. קלי קלות.
האם אנשים יחשבו שמשהו לא בסדר איתי? אולי. התגובה הטובה ביותר היא פשוט להיות מופתעים בחזרה ("כמובן שאני אוכל את הקליפה, אתה לא?"). וכמובן, אל תשכחו לעדכן בתגובות אחרי הביס הראשון.