דף לג
*אכילת בכור בע"מ. *אין מרגילין בפסוה"מ. *הקזה לבכור. *תרומה תלויה.
א. למי מאכילים בכור בעל מום 1. לב''ש לחבורה שכולה כהנים שנאמר ובשרם יהיה לך, לב''ה אף לישראל דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וכ''ש זר שאוכל בקק''ל, ולר''ע אף גוי שנאמר כצבי וכאיל. 2. לב''ש אין מאכילין לנדות כיון שטומאה יוצאת מגופם כדאשכחן גבי פסח שיש חילוק ביניהם, ולב''ה נאכל שנאמר שנאכל לטמא סתמא.
ב. אין מרגילין והיינו להפשיט מהרגלים כדי להשתמש בעור בשלימותו: ביו''ט משום טירחא שאינה צריכה, ולא בבכור כב''ש דלא מאכילין לנדות, והמ''ד שאוסר בפסולי המוקדשין 1. כר''א בר''ש דסובר שחטאת שהופרשה לאחריות ונפל בה מום אם קרבה חברתה נאסרת אפילו שהיא בשר בקדירה, ש''מ דמחמיר בקדושת פסוה''מ, וסובר שמשביח בעור פוגם בבשר, ואין להעמיד כב''ש דאשכחן שמחמירים בבכור ולא בפסוה''מ. 2. אתיא ככו''ע ואסור משום דנראה שעובד בקדשים. 3. גזירה שמא יגדל עדרים מפסוה''מ.
ג. בכור שאחזו דם פליגי האם מותר להקיזו, דלכו''ע חייב במחמץ אחר מחמץ וכן במסרס אחר מסרס, ופליגי במטיל מום בבעל מום 1. לר''מ אין מקיזין במקום שעושה מום שנאמר כל מום לא יהיה בו, ולאידך אתי שאסור לגרום שיפול בו מום. 2. חכמים שרו במקום שעושה מום שנאמר תמים יהיה לרצון ולא ישחט עליו, ולר''מ קרא אתי למעוטי להו''א בעל מום מעיקרו ולמסקנא לפסוה''מ אחר פדיונן. 3. לר''ש יקיז אפילו שעושה מום ונשחט על אותו המום, וכן הלכה. 4. לר''י אפילו מת אסור להקיז, דגזר אטו מקום שעושה מום.
ד. חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה הויא תלויה, לר''א צריך לשמרה, לרבי יהושע יניח במקום תורפה כדי שתפסל, ולר''ג לא יחדש דבר. ופלוגתייהו 1. להו''א כמו המחלוקת בבכור שנפל בו מום, ודחי דתרומה הוי גרמא משא''כ בכור דבידים וכן שמא יבא אליהו ויטהרנה. 2. פליגי בקראי שנאמר משמרת תרומותי, לר''א קאמר שצריך לשמור תרומה טהורה ותלויה, ולר''י כתיב תרומתִי דמשמע חד, ודחי דלגבי בבגדו בה אשכחן דר''א אינו דורש לפי המקרא. 3. למסקנא לכו''ע צריך לשמור מה שראוי, ור''א סובר דאף תלויה נחשבת ראויה שמא יבא אליהו ויטהרנה.
שאלות לחזרה ושינון
א. למי מאכילים בכור בעל מום (2)
ב. מתי אין מרגילין, והמ"ד שאוסר בפסולי המוקדשין (3)
ג. בכור שאחזו דם, המח' בהטלת מום בבעל מום (4)
ד. המח' בחבית תרומה שנולד בה ספק תרומה, ובמאי פליגי (3)