בית משפט השלום בהרצליה חייב את חברת עיצוב הדלתות והריהוט "כפיר נילסן ישראל" לשלם כ-300 אלף שקל לזגג שנפל מכיסא ונפגע בגבו בזמן שעסק בפירוק דוכן קידום מכירות בגני התערוכה בתל-אביב. השופטת הבכירה אירית מני-גור קבעה כי מנהל התפעול התרשל ועצם עיניו לסכנה, כשהורה לעובדיו לפרק קונסטרוקציה כבדה וגבוהה בשיטה לא בטוחה, כשהם עומדים על הגבהות לא שוות שיצרו חוסר איזון.
העובד (35) הועסק בחברה כמתקין מוצרי זכוכית. במאי 2013 הוא נדרש להגיע אחרי משמרת בת 12 שעות לגני התערוכה כדי לעזור בפירוק הדוכן. בשלב מסוים מנהל התפעול דרש ממנו ומעובד נוסף לעלות על הגבהות – הוא על כיסא וחברו על סולם – כדי לשלוף משקוף מבסיס הקונסטרוקציה, ותוך כדי משיכה הוא איבד שיווי משקל ונפל על הגב. כתוצאה מהתאונה נגרמה לו נכות אורתופדית ועד היום הוא סובל לטענתו מכאבי גב.
בתביעה שהגיש נגד המעסיקה שלו לשעבר הוא טען בין היתר כי התרשלה כיוון שלא סיפקה לו סולם. התובע הדגיש כי לא הוכשר לפרק קונסטרוקציות וכי המעסיקה דרשה ממנו לעשות זאת בלילה, אחרי 12 שעות עבודה, כשהוא עייף ותשוש, ללא הדרכה או פיקוח.
"נילסן" טענה מנגד כי התובע איבד שיווי משקל ונפל כפי שצפוי שיקרה למי שעומד על כיסא – ואין לכך קשר לרשלנות. לטענתה, היא פעלה בסבירות כשהתובע נדרש לבצע עבודה "שגרתית ופשוטה" שלא הצריכה עבודה מיוחדת, תחת פיקוחו של מנהל מטעמה. עוד היא טענה שבכל מקרה יש לייחס לתובע אשם תורם מכריע – אם לא של 100% אז לפחות של 50% – כיוון שהיה עובד מנוסה.
העקשנות לא משתלמת
אך השופטת הבכירה אירית מני-גור קבעה כי רשלנות של המעסיקה הוכחה לחלוטין, ואין לייחס לתובע אשמה כלשהי על כך שביצע משימה חריגה בהתאם להוראות המנהל.
השופטת ציינה כי מנהל התפעול הורה לפרק מבנה גבוה וכבד (3.2 מטר ו-30-40 קילו) כשהוא עומד, אף שלא היה נוכח בזמן ההרכבה ולא ידע מהי הדרך הטובה ביותר לעשות זאת.
יותר מזה, שיחה שהוקלטה באותו היום העלתה שהוא התווכח עם עובד מנוסה בתחום באשר לאופן הפירוק: בעוד העובד המליץ על השכבת המבנה התעקש המנהל על פירוקו בשלמותו ולא שעה לאזהרות לגבי הסכנה הטמונה בכך. יתרה מכך, מנהל התפעול לא סיפק לעובדים אמצעי הגבהה זהים, מה שגרם לחוסר איזון.
השופטת קבעה כי התנהלות מנהל התפעול מעידה על עצימת עיניים לסכנה, ועובדה ששני עובדים נוספים נפלו גם כן. מכאן, ששיטת הפירוק שנבחרה הייתה מסוכנת ורשלנית, והדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שהתובע החל לעבוד במקום כ-3 חודשים קודם לתאונה כזגג, מעולם לא נדרש לבצע עבודה כזו בתקופה זו והגיע בתום יום עבודה מפרך.
בהמשך בחנה השופטת את הנזקים שנגרמו לתובע על רקע נכותו האורתופדית (10%), ולאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי, פסקה לו פיצויים של 247,395 שקלים על הפסדי שכר, אובדן כושר עבודה, עזרת הזולת, הוצאות וכאב וסבל. בנוסף נפסקו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של 50 אלף שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עמית פוגל
- ב"כ הנתבעת וחברת הביטוח שלה הפניקס: אברהם יעל, עוד תאונות עבודה
הכותב עו"ד יצחק דהן עוסק/ת ב- נזיקין אך לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"