אריאל ז"ל לפני האסון: 'לא מוכן להידחף, זה לא רצון רשב"י'

אריאל אחדות ז"ל (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

אחרון הקדושים שזוהה באסון הבלתי נתפס במירון, היה הבחור אריאל אחדות ז"ל, משכונת רמות בירושלים ומבחירי ישיבת 'יסודות התורה' בתל אביב.

ישיבת יסודות התורה (באדיבות המצלם)

• הקפיד מאד על מצות ציצית, וכל הטיולים וכדו' לקח גם טלית גדול, וכן במשך כל חייו היה ישן עם ציצת גם בלילות, ועודד את חבריו מאד לזה באומרו שזו שמירה מעולה, ולמרבה הפלא בפטירתו הוצרכו להשאיר את הציצית על גופו הטהור ונקבר למנוחת עולמים יחד עם הציצית.

• הקפיד כל לילה להתקשר להוריו ולשוחח אתם באריכות כדי לכבדם ולשמחם. וכן בכל ערב שבת נהג לבקש לטלפון כל אחד מאחיו ואחיותיו הקטנים, ואומר לאחותו הקטנה 'תליתי את הציורים שלך בחדר כולם מחמיאים לך'.

• היה לו חן מיוחד על כלל בחורי הישיבה, ולכן הוא נבחר לעמוד בראש קמפיין הת"ת השנה, שם הצליח בחכמתו לחבר את כל בחורי הישיבה לענין, אף על פי שמטבע הדברים ישנם שיעורים שפחות מחוברים לענין מסיבותיהם אריאל ז"ל ישב עם כל ועד בפני עצמו ובנעימותו הכובשת איחד את כולם.

• כל תחילת זמן היה מכניס את השמיכות לכיסויים לכעשר מחבריו, וזה היה כביכול תפקידו.

• בפורים השנה אחד הבחורים פתח סנטר בתחילת המסיבה, אריאל ז"ל שהיה צעיר ממנו הציע לו בפשטות ללוות אותו לביה"ח, והפסיד בעקבות כך את כל מסיבת הפורים בישיבה, אפילו שהוא היה ראש הקמפיין והיה אמור להפעיל את כל הערב.

• מעולם לא שמעו אותו מתלונן וכמו שהזכיר ראש הישיבה הגאון ר' ברוך צבי לב שליט"א בהספדו, וכן מעידים כל חבריו, וכן לא החזיק טיבותיה לנפשו.

• היה מקפיד להגיד דברי תורה בשולחן בקביעות בסעודת שבת אע"פ שכבר נאמרו ד"ת ברבים בטוענו שאם לא שומעים כראוי הרי זה זבחי מתים.

• היו בחורים בישיבה שהיה מקרב אותם מאד ודואג להם כאב, באופן כללי נתן נפשו לכל דל ואביון.- כשהיה קונה סיגריות או דברי מאכל תוך כחצי שעה היה נגמר הכל וכששאלוהו מדוע אמר 'זה לא שלי זה של השם מי ששלח את זה ישלח עוד'

• ביום רביעי י"ז אייר, הגיעה אמו תחי' לבקרו בישיבה, היא הטלטלה בכמה אוטובוסים בכדי לפגוש את בנה, אמו תחי' לקחה אותו לבני ברק לקניות של ביגוד וכן אכלו יחד ודיברו על התקדמותו בלימוד וההספקים שהציב לעצמו לזמן הקיץ הנוכחי, הפגשה נערכה ביניהם במשך כשש שעות! זו הייתה שיחתם האחרונה. כשנשאלה מדוע הגיע סיפרה לראש הישיבה כי הרגישה צורך דחוף לפגוש את אריאל.

• ברכבת בהלוך למירון, אמר לחבריו 'אני צריך גמרא דחוף תנסה להשיג לי' ואכן השיג לו גמרא קידושין וישב ללמוד בנסיעה וסיפר שנתקף בחשק גדול ללמוד מתוך הגמרא עצמה ולראות בעיניים את האותיות הקדושות!. סיים את כל ספר התהלים במירון והתקשר להודיע להוריו על כך.

• החברותא שלו מספר "על כל סברא חביבה שאמרתי היה מפרגן בלי סוף, והפלא היה שאע"פ שפרגן המון לא היתה הרגשה של 'מקבל' ונתן תחושה מרוממת.

• על היחס לחריג ולמסכן. ישנו הומלס ליד הישיבה בכל ליל שבת אריאל ז"ל היה אוסף אוכל מהשולחנות בישיבה ומצרף שתיה וכו' ונותן לו. ישנו שכן שהוא פגוע מח והיה יושב איתו במשך שעות ומשמח אותו, אפילו שהינו קשה דיבור ואנשים מתקשים לשוחח עמו שיחה רציפה כלל.

• בכל פעם שהיה הולך הביתה היה קונה מיני מתיקה לכל האחים והאחיות מכספי המבחנים וכדו'.

• מתחילת זמן קיץ השנה התחיל ללמוד מסכת יבמות (שהתחייב לפני שנה לע"נ וכעת היה צריך לסיים) וסיים אותה כשבוע לפני פטירתו לחבר ששאלו מדוע לא לומד כתובות שנלמדה בזמן חורף אמר לו 'אני רואה שלא מופקע למות בלי ילדים'.

• בשבוע האחרון הוא הסתובב בישיבה עם מעטפה עם סך 600 ש"ח והחזיר את כל חובותיו לחברים ביניהם חוב של 30 ₪ מלפני שנה וחצי שהחזיר ביום ג' האחרון לחייו 20 ש"ח וביום ד' עוד 10 ש"ח. – למרבה התדהמה לאחר הפטירה נמצאו במעטפה 200 ₪ אחרונים שאותם נותר חייב לפלוני בישיבה חוב אחרון.

המעטפה (באדיבות המצלם)

"תורה תורה חגרי שק על כי אבד כלי חמדה שפילס דרכו באורחותייך וצעד בנתיבי שבילייך, ווי על האי שופרא דבלי ארעא", מסכמים החברים של אריאל ז"ל.