אאא

גילוי נאות; אינני חובב ספורט, תחום זה אינו נמצא אצלי לא ברמת תחומי העניין, ולצערי גם לא ברמה המעשית, ובהחלט צריך שיפור בנושא על מנת לקיים את דברי הרמב"ם אודות החשיבות לשמור נפש בריאה בגוף בריא.

אך השבוע נדרשתי לכך במסגרת תפקידי, מזווית אחרת. כמ"מ יו"ר חברת נחלים לפיתוח ותיירות חדרה, המעניקה חסות ותמיכה בספורטאים מצטיינים, נשלחו מעירנו חדרה שני נערים לאולימפיאדת טוקיו בענף הג'ודו שם התמודדו על מדליה. אחד מהם, בוגר בית ספרנו מדעים ויהדות, בשם ברוך שמאילוב, הגיע בתחרות למקום גבוה בהחלט. והשני, טוהר בוטבול, גם הוא סיים בהצטיינות והגיע אל המקום השביעי בעולם.

כפי שהזכרתי, מכיוון שתחום הספורט אינו בראש מעייני, בחרתי השבוע להביע את המסר הרעיוני שאפשר להפיק ממנו במבט תורני, באמצעות סיפור, עם מסר חשוב ומחזק שסיפר לנו מו"ר רבי יצחק דוד גרוסמן.

*

באחד ממסעותיו הגיע הרב לעיר מיאמי שבפלורידה, אחת מהפגישות נקבעה לשעה תשע בערב, הרב מגיע בשעה היעודה אל מפתן השער הגדול שהקיף את הטירה, ומצלצל בפעמון, אך אין קול ואין עונה. מנסה שוב ושוב, ועדיין לא נשמע אות חיים. לאחר מספר דקות, השער החשמלי נפתח, והוא נכנס אל הבית, לובי ענק רחב ידיים מואר באור יקרות קידם את פניו, והרב מנסה לחפש אחר בעל הבית.

בפינה אחת, פוגש הרב בבעל הבית, מוזס שמו, יהודי עם לב חם ורגש יהודי , גבו מופנה אליו, והוא יושב ובוהה במסך ענק הניצב מול עיניו...

מדובר היה בעיצומו של משחק אגרוף, ומוזס אינו מוריד את עיניו מן המסך, הוא אף לא פונה אל הרב בכל נימוס שהוא, הוא פשוט לא הבחין בו...

מוזס שקוע במשחק, וניכר היה כי הוא רוצה בהצלחת צד אחד של המשחק, כל אימת שהצד "שלו" מנצח, הוא קם מכסאו ומריע בשאגה. וכשהצד "שלו" נוחל מפלה, קם מוזס ומתחיל לצעוק: "give him, give him" (תן לו, תן לו...)".

הרב יושב על כסא בחדר המפואר ומחפש אחר ספר יהודי, הספר היחיד שמצא הוא רק תנ"ך ישן, כנראה קיבל לבר מצווה. מפרשה לפרשה הוא מגיע לפרשת וישלח אל הפסוק: "ויאבק איש עמו", על המאבק בין המלאך ליעקב  הייתה זו מלחמה בין האור ובין החושך, בין הקדושה ובין צד הרע,  וכשראה כי אינו יכול לו, "ותקע כף ירך יעקב".

לבוקר, מבקש המלאך להשתחרר מהלפיתה וההאבקות, "שלחני כי עלה השחר", ואומרים חז"ל כי מיום שנברא לא הגיע זמנו של אותו מלאך לומר שירה עד עתה., ומדוע? כי מלאך אומר שירה רק כשהוא ממלא את שליחותו בעולם.

והשאלה: האם אכן מלאך זה מילא את שליחותו ? והרי נחל כישלון מובהק מול יעקב אבינו! התשובה היא, אכן ואכן. מטרת היצר הרע אינה להכשיל את האדם, אלא להקשות עליו, ואדרבה, תפקידו הוא שהאדם ינצח אותו וינחל שכרו לעולם הבא. כשיעקב לא נכנע ליצר הרע, ממלא בכך היצר את שליחותו, ואז מגיע זמנו לומר שירה.

תוך כדי שהרב מהרהר בעניין, נעצרה התכנית, והמתאגרפים פנו למנוחה קצרה, או אז מתעורר מוזס ומבחין ברב, ופונה אליו לראשונה בחמימות: "רבאיי גרוסמן, סלח לי ומחל לי, פשוט אני מושקע כאן בכסף גדול". אותו יהודי הימר על אחד השחקנים שינצח, ולכן היה נתון בפאניקה לדעת את שלום המתאגרף שלו, מוזס החל להתנצל, והרב משיב לו בנחת: אינך צריך להתנצל, כי למדתי כאן הערב יסוד גדול בעבודת השם!

מוזס נדרך, והרב מסביר לו: קיבלתי כאן תשובה לשאלה שמנקרת בי שנים רבות: מדוע יש צורך ביצר הרע? אם השם יתברך רוצה בטובתנו ובמצוותינו, מדוע לא נתן לנו את היצר הטוב בלבד?

"מוזס" - פונה אליו הרב - "היכן מתקיים המשחק?". בשיקאגו. כמה אנשים רואים אותו? מיליונים!

תאר לך, ממשיך הרב, שמתאגרף אחד היה נותר בבית, ורק השני היה עולה על הבמה, מה היה קורה אז?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זה היה מגוחך ומביך מאוד, מודה מוזס, כי אז הוא היה מתאגרף עם עצמו... וזה לא מעניין בכלל. כל הרעיון הוא לראות את התאבקות בין שניים, זה בכה וזה בכה, זה רוצה בהצלחת הראשון והאחר רוצה דווקא בהצלחת השני.

כאן פנה אליו הרב, בנימה מפויסת, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר, יש לקדוש ברוך הוא ריבואות וצבאי צבאות של מלאכים, המשבחים ומפארים ומעריצים את שמו הגדול, אולם נחת הרוח שיש לו בעולם היא דווקא מהמלחמה, המאבק, וההתגברות של האדם על פני היצר הרע.

מביט הקב"ה בעולמו, רואה את היהודי הנלחם ואומר לו: "give him, give him " ...

המסר חד, שנון וברור. כל מילה נוספת מיותרת.

כשאנו חוזרים עם המסר הזה אל תחרות הספורט שנערכה השבוע, אני ראיתי בכך, ובפרט בתלמיד בית ספרנו היקר שאני מכיר מקרוב, כיצד האתגר והנחישות שאדם מגיע אליהם דווקא מכוח הרצון וההישרדות  שבהיאבקות, מהווים עבורנו משל להשקעה והתקדמות בכיוון הנכון, בשאיפות הנכונות, וכמובן, לתרום את כולם להתקדמות בתפקידנו האמיתיים בחיים!