"תעזבי את המקום"

הסיפור שצמרר את ירח טוקר

ביום היארצייט של הסבתא, ברכה בריינדל הצדיקה, לבית ארונסון ע"ה, נכדה - היועץ האסטרטגי ירח טוקר, שמע סיפור שהצליח לצמרר אותו, כעת הוא משתף אותו לע"נ סבתו (טור)

ירח טוקר | כיכר השבת |
ירח טוקר והסבתא ברכה בריינדל ע"ה (צילום מסך: חדשות 12; באדיבות המשפחה)

שמעתי השבוע סיפור מצמרר שפשוט לא עוזב אותי.

היה זה ביום היארצייט של סבתי ע"ה.

סבתי, ברכה ארונסון, ע"ה, נולדה בברלין. הוריה נלקחו למחנה השמדה ועקבותיהם נעלמו.

אחיה הגדול, גרשום, גויס כטייס בחיל האוויר הבריטי, והוא הופל מעל שמי גרמניה. הי"ד. היא נותרה לבדה בעולם. ללא הורים, ללא אח, ללא בית. ללא כלום. לבד. היא החלה במנוסה ובמשך שבועות ארוכים צעדה אל הלא נודע, ישנה בתחנות רכבת וברחה ממחנות ומגטאות.

לבד. יחפה. נערה צעירה, יתומה ואומללה.

לאחר מספר שבועות של בריחה וריצה, מחבוא והימלטות, סבתי הצליחה להגיע לפרברי צרפת, שם נאמר לה כי במרחק לא רב ממנה יש בית של יהודים שעדיין לא נפגע למרות המלחמה.

החלום הגדול של סבתי, שמא סוף סוף תבוא אל המנוחה ולו לזמן קצר, לראות שוב בית יהודי, או אפילו לזכות לנוח בו קצת, הביא לה את התקווה להמשיך במנוסתה ולהתקדם עוד ועוד. לאחר ימים ספורים הצליחה להגיע אל המבנה בו נאמר לה שהרב היהודי מתגורר בו. כשנכנסה לבניין, היא שמה לב שהבגד הקרוע שלבשה, היה מטונף. היא מצאה ברז בחצר וניקתה את עצמה מעט לפני שעלתה לבית היהודי היחיד שראתה מזה חודשים.

כשעלתה, סיפרה לאחר מכן, הריחה סוף סוף, אחרי שבועות של מנוסה ורעב בלתי נתפס, ריח של חלות ומרק עוף מהביל. היה זה יום שישי ערב שבת, והסבתא, כשדמעות בעיניה עולה את המדרגות, דמיינה את ביתה שלה, ההורים סביב שולחן השבת, ואחיה שר את הזמירות.

הסבתא ברכה בריינדל ע"ה

סבתי דפקה על הדלת, והרבנית פתחה. "מי את?", שאלה, "אני יהודייה מברלין, ברחתי כי אין לי אף אחד, לא אכלתי כבר זמן רב, האם אפשר להתארח אצלכם ולו לכמה ימים?"... הרבנית הביטה בה, וביקשה שתמתין בחוץ. "הרב יחזור תיכף ונשאל אותו, בינתיים תמתיני פה".

לאחר דקות ארוכות הרב הגיע. "מי את גברת", שאל, "אני יתומה, ההורים שלי נלקחו למחנה" התחילה לספר את סיפורה, אבל הרב עצר אותה. "אני מבקש שתעזבי את המקום מיידית"...

הרב שככל הנראה חשש שייתפס מבריח יהודים, או שמא חשש שמדובר במרגלת או כל תירוץ אחר, גירש את סבתי, הנערה הרעבה והיחפה מהבית. סבתי, ברכה ארונסון ע"ה, שראתה את הילדים הקטנים לבושים בבגדי שבת ודמיינה את עצמה סוף סוף נחה ממנוסה של חודשים, ירדה במדרגות בחזרה לרחוב. והריח, הריח של החלות והמרק, לא עזב אותה כל ימי חייה.

בחסדי שמים היא ניצלה מהשואה, ברחה ממחנות השמדה בגבורה, ונישאה לסבי האהוב ר' אהרן ארונסון זצ"ל, מזקני הולנד, שלאחר המלחמה היה מראשי אגודת ישראל באירופה, ובביתם התקיימו אינספור ישיבות חירום כיצד לשקם את יהדות אירופה שלאחר השואה.

בוקר אחד קרא סבי לסבתי, "בערטל... יש פה כמה רבנים שהגיעו לפגישה חשובה, האם תוכלי להביא להם בבקשה אולי משהו חם לשתות"...

הסבתא שהכנסת אורחים היה אחד הדברים הנדירים בחייה, וביתה היה בית פתוח וידוע לכל יהודי שהגיע להולנד, 'משולחים' כראשי ישיבות ידעו שבבית של ארונסון אפשר להיות מתי שצריכים, שבת כיום חול. הסבתא נכנסה לסלון עם כוסות תה חמים וצלחת עוגיות טריות, ולפתע עיניה נתקלו בעיניים מוכרות.. זה היה הרב ההוא. הריח של המרק והחלות. כן, הרב ההוא, מצרפת, שסירב להכניס אותה אל ביתו החם, בליל שבת ושלח אותה בחזרה אל הרחובות השוממים של אירופה החשוכה והמדממת.

לקח לה דקה להתאושש, ומיד לאחר מכן, הגישה לו את כוס התה החם, והעוגיות, ואמרה "תתכבדו רבותיי, תתכבדו"..

שמעתי את המעשה המצמרר הזה ובעוצמה הבלתי נתפסת שלה, לעמוד מול אותו אדם ולכבוש את כעסה, לעצור את רגש הנקם והזעם הטבעי במקרה נורא כמו שחוותה, ונזכרתי ב"ווארט" שאמר סבי הרב יצחק טוקר זצ"ל.

הוא שאל מדוע יוסף הצדיק זכה להיקרא לאורך כל הדורות "צדיק", הרי היו צדיקים רבים, אברהם אבינו לא היה צדיק? יצחק? יעקב? דוד המלך? משה רבינו? מדוע רק יוסף זכה לכך?

האם בזכות גבורתו מול אשת פוטיפר? הרי יש בכל יום ויום יהודים בכל העולם שמתמודדים עם אתגרים של נישואי תערובת ל"ע, ומצוות רבות ששומרים במסירות נפש. מדוע הוא היחיד בהיסטוריה שזכה לתואר צדיק?

סבי, שהיה אחד מתלמידיו הקרובים של הסבא מסלבודקא, הסביר שיוסף היה משנה למלך מצרים, אולי האיש החזק ביותר בעולם של אותם ימים, מצרים הייתה אז מעצמת העולם כולו, והכוח שלו היה בלתי מוגבל, וכמשנה למלך, היה יכול לנקום באחיו שזרקו אותו לבור בלי כל בעיה, הוא יכול היה להרוג את כולם בלי להניד עפעף, אך הוא בחר אחרת. הוא בחר להתאפק. לשמור לעצמו את יצר הנקמה, ולכבוש את הכעס הטבעי הזה שיש לאדם, ולעשות את המוטל עליו, מאחר וידע שרצון הבורא צריך להתקיים, והאחים ייפגשו ומשם תימשך גאולת ישראל.

היכולת להתגבר על יצר הנקמה האנושי, על הכעס האישי והמוצדק, ולגבור על תאוות הנקם, היא שזיכתה אותו, בתואר 'צדיק' לדורי דורות. זו צדיקות. לדעת להתאפק. ולא להגיב.

יוסף הצדיק לימד אותנו את המימד החשוב הזה כל כך של להתגבר על הכעס ולוותר, ללמוד לנשום עמוק ולהמשיך למרות הכאב העצום והקושי האנושי.

יהי רצון שיהיו הדברים, לעילוי הצדיקה, לבית ארונסון ע"ה.

הסבתא הצדיקה שלי.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר