למה את כבר לא מבררת?

"אז רק שאני אבין", אמר לה. מנתץ את השקט פתע. "את מתכוונת שלא יהיה לנו בכלל אינטרנט בבית?" היא התנערה בבת אחת. "אה.. לא... עם הגנה... חמורה". אמרה. "זה בסדר". הוא לא ענה. הסב פניו ממנה לכיוון שער היסמין.

זה היה אכזרי. משהו בקסם התפוגג. למה היה חייב להתחיל לדבר על זה? מאז החלו לדבר ברצינות על הקמת בית, הניסיון הוכיח לה, שהדברים האלו אף פעם לא נגמרים טוב. בדרך זו הועם קסמם של כמה וכמה ערבים שהחלו יפה, הוכה שרשם של כמה וכמה ספקות ונראה שהחלו להתפורר כמה וכמה עקרונות שהיו בעבר בלתי ניתנים לערעור. הערב הזה, כך נדמה, הולך להיות עוד אחד כזה..

***
עם יוסי נפגשה בשידוך למחצה. אחותו של מיכאל בעל המכולת, התוודעה לאמא שלה בוקר אחד, והן שוחחו כהנה וכהנה, היא סיפרה על ביתה בת העשרים ושמונה והיא על בנה של חברה שהיה בן השלושים ושתיים. משם יצא השידוך אל הפועל.
"היא חייבת לפגוש אותו. בחור מדהים". אמרה אחותו של מיכאל. אמא השתכנעה והם קבעו ברמדה בשמונה וחצי.
היא הלכה לשם בלי תקוות יתרות. שבע שנים של קפה ברמדה, ובלובי אחר של מלונות, בשמונה וחצי, לא היו סיפור הצלחה.

פעם אחר פעם הלכה ופעם אחר פעם התאכזבה. כמובן שהיה את האחד שדווקא התאים אבל לא רצה, ואת האחד שרצה מאד וכמעט התאים, ואת האחד שהתאים ורצה אבל אחותו נפטרה פתע בתאונת דרכים והוא נעלם מהאופק. אבל פרט למקרים שובריי הלב הללו, היו כל הפגישות בלתי ראויות למדיי, והפכו עם הזמן לעוד משהו שחייבים פשוט לעשות, כדי שלא יאמרו שהיא לא עושה מספיק השתדלות. אבא היה די מיואש, אבל אמא היתה בסדר גמור. "לראות אותך מסודרת", אמרה. "זה התפילה שלי".

בחודש האחרון היה נדמה שהתפילה שלה הולכת להתגשם. הפגישה הראשונה ברמדה בשמונה וחצי לא הייתה עוד משמימה. הו, לא! זאת הייתה הפגישה המרגשת מרתקת ומרוממת מכל הפגישות שהיו לה אי פעם. הייתה ביניהם כימיה מיידית. השיחה קלחה כאילו הכירו משנים. הוא נראה טוב כל כך בעיניה, שלא הבינה על מה דיבר החבר כשאמר שאמנם הוא לא כל כך גבוה, אבל בכל זאת נראה בסדר. בעיניה הוא היה גבוה מספיק, ויפה מספיק, וכך המשיך והיה משך כל הפגישות הבאות.

הפעם הראשונה שמשהו הפריע לשלימות הייתה הפעם הראשונה בה דיברו על הציפיות שלהם מבן זוג בבית. יוסי אמנם למד חצי יום בישיבה, אבל מסתבר, שהוא לא ממש חשב כמו אחד. הוא היה מתכנת מחשבים במקצועו, והיו לו דעות פתוחות על החיים. יותר פתוחות משלה, בכל אופן. כמורה מקצועית בסמינר, היא הייתה מחוברת הרבה יותר לרוחניות ובכלל לעבודת השם.

בלי שתתכוון, הפכו יותר ויותר פגישות לוויכוחים. "אני לא רואה שיש לך מה להמשיך איתו", אמרה מרים, חברה ויועצת, ששמעה הכל. "ואני לא רואה שאני יכולה להמשיך בלעדיו", התעקשה שרה. המצב היה בלתי נסבל. מחד- פגישות נפלאות מלאות בקסם. געגועים בין פגישה לפגישה, ותחושה ברורה שזה זה. כל כך זה. רק זה!

ומאידך- הקושי הבלתי נסבל הזה של מוח שזועק. הלו. זה לא זה. אתם נקלעים ליותר ויותר פלונטרים. אתם לא חושבים אותו דבר בעניינים עקרוניים. לא מתחילים, אפילו, לחשוב אותו דבר. לו רק היית מבררת", אמרה מרים "אני לא מבררת אף פעם. בגילי המתקדם", הסבירה אביה. מגמגמת במקצת. "בגילי... את יודעת. אומרים, קודם כל תראו אם יש על מה לדבר.. אחר כך, נתחיל לברר". "גרוע מאד", אמרה מרים. "תראי מה יוצא מזה". "האמת שלא חשבתי כבר שייצא משהו ממישהו אף פעם". "אבל זה לא סותר את זה שכנראה צריך לבדוק בכל פעם מחדש".

"נו באמת", התקוממה שרה. "את מי אני אשאל? חברים שלו? מה הם יגידו לי?", "שהוא מעוניין באישה מודרנית למשל"? הרימה מרים קול וגבה. "את צודקת". שרה הייתה נכאת רוח... אבל אולי בכל זאת, לפני שנפגשים גם בגילך מבררים, לא ברור ססגוני, צעיר או פראי 'ברור בהאמה אישית'... שימנע ממך כאב לב מיותר..

***

כדי לברר באמת רצוי וכדאי לא לשאול שאלות שהתשובות עליהם ממילא יהיו פחות כנות ואמיתיות, בקשו כי יספרו לכם סיפור המתאר קווים לדמות, שאלו איזו סוג בחורה או בחור יתאימו להם, ותנסו לדלות יותר מידע שיקנה לכם תמונה כללית של הבחור או הבחורה. כדי שזה ישמע יותר אמין, ולאלו שפניתם אליהם יהיה יותר קל לספר את הסיפור מאשר להצביע על נקודות ספציפיות ולא ממש ידועות. אל תשכחו שזווגו של האדם כבר נקבע לו 40 יום טרם היוולדו.. אז בררו על דרך ההשתדלות..