ערב פסח - מתי את יודעת שאת בצרה?

עיתונים ומגזינם ישנים אבל ממש חשובים (למי?) שאסור לזרוק.

צעצועי ילדים מכורכמים שעוד לא נס ליחם וגרביים יתומות מזוג, שעוד לא נס ריחן.

אז אם איבדת את הספירה, את בצרה! צרה צרורה.

לפחות אחת ואולי אף יותר, כי הצרות כפי שידוע באות בצרורות.

נקרא להן בשמות? צריכת יתר, אובססיה, מאניה אספניה, אגרנות כפייתית. יש אוסף של שמות לתופעות האלו שמאפיינות את רובנו במידה זו או אחרת.

בצעירותה קראו לה "פרפר הפלדה" והיא גרה בארמון מזהב. אבל בשנת 1986 היא גורשה מארמונה המוזהב במנילה שבפיליפינים.

האישה שהפכה סמל לשחיתות צרכנית ושילטונית. אימלדה מרקוס, היא השאירה אחריה אוסף של 1,200 זוגות נעליים, כששאלו אותה על כך הסבירה שבסך הכל היא רק ביקשה לסייע לתעשיה המקומית, (ולא חלילה למלתחתה הפרטית) מה שנקרא רצף של כוונות טובות בדרך לגיהנום.

כשנשאלה כמה זוגות נעליים באמת היו לה במשך חייה ענתה: "אני לא יודעת, מזמן איבדתי את הספירה".

אז אם הבעיה שלך היא קניות אובססיביות, צריכת יתר או אגירה כפייתית את תמצאי שלל תרוצים כמו סיוע הומני לתעשיה המקומית (או ליבואנים) ורצף של כוונות טובות.

כי מי יודע, אולי יום אחד זה יבוא לשימוש לילדים או לילדיהם לשכנים או לצאצאיהם והמשך חלילה.

להפתעתי גיליתי שלמרקוס שורשים יהודיים.סבא שלה היה יהודי ספרדי מגרנדה שאולץ בכח להתנצר על ידי האינקווזיציה.

אז האם זהו גן יהודי, מום גנטי, או שריטה נרכשת, שלא נותנת לנו לתת לדברים הישנים ללכת? המלומדת תסביר לך שצריך לחזור אפילו לעבר הנהר כדי להציל "פכים קטנים" ומעשה אבות סימן לבנים.

אז אם את באמת צדיקה וחביב עלייך ממונך עד שאינך מסוגלת להיפרד מרכישותיך המוגזמות, אזי מלכתחילה אל תגזימי בקניות. והא בהא תליא.

ובכן דעי לך אישה בסדר של פסח יש בנים ארבעה, מחכם ועד שאינו יודע. אבל בסדר לפסח יש שתי קבוצות של נשים המנקות ושאינן יודעות.

זו לא בדיחה, זה עצוב ומסובך נורא הלא לדעת לנקות הזה.

ניגשתי למילון לבדוק מהו נקיון? וגיליתי שנקיון הוא לא מהות. אין בנמצא מין דבר כזה שהוא ניקיון, ניקיון מוגדר כהעדר ליכלוך. כמו שאינשטיין קבע שחושך אינו מהות אלא העדר אור.

ובכן לנקות פרושו להיפטר מהלכלוך. עכשיו אתן שואלות אותי מה זה לכלוך?

לכלוך זה מלשון לך –לך, לכלוך הוא כל דבר שהגיע זמנו ללכת. "לכל זמן ועת לכל חפץ" לכל פריט יש את הזמן שלו. עת להשתמש ועת להיפטר.

אומר האר"י הקדוש שכל חפץ שלא משתמשים בו יונק את החיות והלשד שלנו, כי חפץ הוא מלשון חפץ בקמץ. הוא רוצה שיחפצו בו, שירצו להשתמש בו, ואם לא הוא מת ומשרה אוירת נכאים בבית. לכן כשאנחנו נכנסים לבתים עמוסים בחפצים לעייפה יש שם הרגשה של בית קברות לחפצים.

אז מה צריך להיות הקריטריון שלך בבואך לנקות?

לא להסתפק בהוצאת כתמים ואבק אלא, כל מה שלא בשימוש מעל 3 שנים חזקה עליו שצריך ללכת, לא אמרתי לאשפה פשוט תעבירו הלאה.

ודרך אגב זה לאו דווקא הבעל שצריך ללכת, גם אם הוא שואל במה הוא יכול לעזור, תיזהרי מלענות לו שהעזרה הטובה ביותר שיילך מהבית, כי הוא יחזור אחרי 5 דקות וכי למה? כי כמה זמן כבר גבר יכול לעזור, לא יותא מחמש דקות.

אצלינו באמריקה יש תרבות צריכה חולנית, חודש אחרי שנחתתי פה הבנתי את הרעיון. אנשים כאן קונים באובססיביות. ואך ורק "מטעמי חיסכון ", כל הזמן יש סיילים מטורפים יוצא שכמה שאת קונה יותר את חוסכת יותר.

אמריקאי ממוצע רוכש בחייו כ60% פריטים שלא ישתמש בהם. בדרך כלל מעמיסים אותם בערמות שאין להם שימוש, ושלא שוות דולר אחד בגרז'ים הענקיים הצמודים לבית. המכונית היוקרתית ששווה עשרות אלפי דולר, דרך אגב, נשארת מחוץ לגרז' לחסדי הטבע .

האם את סטייל אמריקה? האם את קונה בלי חשבון? ואוגרת עד איבוד מספר? ערב פסח הוא הזמן שלך לבדק בית.