התגובות שלך יוצרות את חייך.
לדוגמא: הכנת עוגה מושקעת במיוחד, אפילו זימזמת לעצמך מנגינה שמחה בשעת הכנתה. הנחת אותה אחר-כבוד בתנור והתפנית לעבודות הפסח, ואז העוגה המושקעת נשכחה ונשרפה.
התגובה שלך היא בעצם מה שתקבע את עוצמת התקרית.
אפשרות תגובה אחת: את פולטת זעקה קלה, מוציאה את העוגה, וממלמלת לעצמך כמה את לא מוצלחת באפייה. הילד שלך בדיוק מבקש ממך כוס מים, ואת גוערת בו קלות "אתה לא רואה מה קרה לי?".
הוא בסך הכל ביקש כוס מים ומאחר ולא נענית לבקשתו הוא טיפס וניסה לקחת לעצמו. הילד מועד, והכעס שלך רק גובר.
אפשרות תגובה שניה: העוגה נשרפה, פתחת את התנור הוצאת אותה. את צוחקת לעצמך: "בפעם הבאה ייצא טוב יותר", הילד שלך מבקש כוס מים ואת מחייכת אליו ואומרת, "תראה את עוגת הפחם שיצאה לי". את מניחה את העוגה ומביאה לו כוס מים בשמחה, הוא שותה ואתם שניכם מגחכים על העוגה שבדרך לפח ועל כישורייך כאם מופלאה.
כל ההסתכלות משתנה, ורגע של כעס הופך לרגע משעשע.
]]>
