'כבר לא ילדת כאפות'

קראת לספר "כבר לא ילדת כאפות", שם מאוד לא שיגרתי...

את צודקת, זה בהחלט לא שם שיגרתי אך מתבקש מעצם העובדה שבעיניי זה אחד הספרים הכי לא שגרתיים שנכתבו אי פעם. הסיפור מעורר את הסנסציה המוכרת הנוגעת בפצעים הפתוחים איתם מתמודדים ההורים, מערכת החינוך ותלמידי בית הספר לנוכח הג'ונגל החברתי.

הספר שלי מכניס את הקורא לראש של אביבית, ילדה שחווה התעללות מתמשכת המתפרסת על גבי שש שנותיה בבית הספר היסודי תוך תיאור המציאות שמביאה אותה בעל כורחה להיות לוחמת מיומנת על חייה, נפשית וגופנית.

מה קורה אחרי שמסתיימות שש השנים הרעות?

הגלגל מתהפך כשאביבית עוברת לחטיבת הביניים ושם מתברגת לחבורת המקובלים. היא לומדת על בשרה שרק החזקים שורדים, או שאתה יורד לחייהם של אחרים או שיורדים לחייך. או שאתה בפנים או שאתה בחוץ... לכאן או לכאן המחיר כבד.

יש שם זעקה עוצמתית שבוקעת מראשה ומליבה של אביבית, שמתחננת ללא מילים "שימו לב אני וחבריי הולכים פה לאיבוד", והדרך שלה לעשות זאת היא דרך מרד עיקש במסגרת ובעולם המבוגרים.

תארי תחנת דרך בעלילה

ישנו פרק העוסק בעולם הזוהר התל אביבי אליו מתגלגלת אביבית הבוגרת. בתחילה נדמה לה שהיא עוברת חוויה מתקנת בעודה מוארת באורות זרקורים, אומנם עד מהרה היא מוצאת עצמה עומדת על פרשת דרכים שמשנה את חייה מן הקצה אל הקצה. יש לציין שהפרק הזה נוגע באשליה הנוצצת של חיי הזוהר בצורה הנקייה והעדינה ביותר שרק אפשר.

אני חושבת שכל מי שקוראת כעת את הדברים רוצה לדעת, האם הספר מבוסס על סיפור אמיתי?

לא רק שהוא מבוסס על סיפור אמיתי, אלא שהוא מבוסס על סיפור חיי. כמובן שישנן הוספות ושינויים מפרי דמיוני אבל הוא בהחלט מתאר מציאות שהייתה ועודנה מתרחשת בכל יום מחדש. ישנו תיאור בהיר וקולח של ההתמודדות היומיומית הבלתי אפשרית של אותם "ילדי כאפות", קורבנות החברה, ולעומתם ניתנת זווית ראייה שונה ואחרת לחלוטין לגבי מה שמניע את אותם ילדים מתעללים לפעול כפי שהם פועלים.

בגדול הסיפור כולו מהווה הצצה נדירה ביותר לתוך קליניקה טיפולית וצלילה אל תהליך טיפולי מרגש ויוצא דופן המתאר איך בוחרת אביבית לקום מתוך רסיסי השברים ולא לתת עוד לתיקים הכבדים אותם היא סוחבת על גבה, ואשר תוקעים אותה פעם אחר פעם, לעצור אותה מלהשתחרר מכבלי העבר ולצמוח למי שאני היום, דווקא מהמקומות הקשים ביותר.

מה הוא המסר הכי חשוב שאת רוצה להעביר לילדים הקוראים את הספר?

אני מאמינה שהדבר החשוב ביותר הוא שכל ילד ידע שעל אף הלחץ החברתי והבלבול הגדול, חשוב לשתף אדם מבוגר במה שעובר עליך. אני יודעת שקל לומר וקשה ליישם אומנם כל ילד צריך ויכול למצוא אוזן קשבת שיכולה לייעץ, לרומם ולכוון בין שבילי החיים, בין אם זה ההורים ובין אם זה אדם חכם אחר. העיקר לא להיגרר למקומות שבהם אנחנו לא באמת רוצים להיות.

מה הוא המסר העיקרי שאת רוצה להעביר להורים?

שימו לב למה שעובר על הילדים שלכם. הרבה פעמים מייחסים לילדים הפרעות קשב וריכוז, שולחים אותם לאבחונים, נותנים להם כדורים, ובזה נדמה שמשיגים קצת שקט. לרוב מה שהילדים באמת צריכים זה שיראו אותם, שיכילו אותם, שיאהבו ויעטפו אותם.

צריך ללמוד להקשיב לילדים, מתחילה ועד סוף, בלי להציע פתרונות פלא, בלי לתפעל אותם, שלא לדבר על לא לגעור בהם ולכעוס עליהם כשהם חוזרים סוערים במיוחד מעוד יום של מלחמת הישרדות חברתית. פשוט להניח לכל העיסוקים, לכל המכשירים האלקטרוניים למיניהם ולשבת לשיחה מלב אל לב עם הילדים. אני מאמינה שאם נעשה זאת נגלה עולם ומלואו בתוך כל אחד מילדינו, מה גם שאני מאמינה שזה עשוי לחסוך המון צער ומכאוב הן לילדים והן להורים.

טעימה לסיום, קצר מתוך הספר:

"הצלצול הגואל ורק הוא, מצליח לרוקן את חדר השירותים הצפוף ולהשאיר אותי סוף כל סוף לבדי. שקט, קצת שקט באוזניי. צליל אחד עוד נשמע, צליל של משהו שנשבר, נשבר לבלי שוב. מעשה טיפשי אחד אשר הופך ומשנה את כל מהלך חיי..."

קריאה מהנה!!

***

הצטרפי ל"משרים שכינה", קבוצת הוואטסאפ הייחודית לטיפים יומיים מקצועיים מהרבנית חגית אמאייב 052-8866676. ניתן להזמין את הרבנית להרצאות בכל רחבי הארץ והעולם. ובאתר הבית "בשניים ויותר" www.b-two.co.il