וכך בסוף שנת הלימודים, מדדו את גובה התלמידים לפי טבלה מסודרת, התלמידים שגבהו מעל לממוצע קיבלו - ציון לשבח, אלה שגבהו על פני הממוצע קיבלו ציון - ממוצע, והתלמידים שלא עמדו בהספק הגדילה הנדרש - ננזפו קשות על כך שלא השקיעו מספיק, התאמצו ושלא היו חדורי מוטיבציה.
בכל פעם שיצאו התלמידים לקטיף על מנת לתרגל אלה שהגיעו לגובה העצים עסקו בקטיף הפירות בהצלחה ובנחת. אך התלמידים שלא הצליחו להגיע לגובה הפירות השתעממו, התחילו להפריע ולא הצליחו להתמקד בקטיף, יצא להם שם של מופרעים וזה יצר מעגל סגור של עוד יותר הפרעות ופחות למידה.
תושבי האי המודאגים, החליטו להתייעץ עם אדם חכם, הם פנו לזקן הכפר שימצא להם פתרון לבעיה. זקן הכפר שנחשב לחכם שבחבורה האזין לדבריהם וכשסיימו אמר בנחת: יש שתי דרכים יעילות לפתירת הבעיה, עליכם לבחור אחת מהן שתתאים עבורכם ולפעול עלפיה. האחת: הדרך הראשונה, היא למנוע עצים נמוכים יותר, שאליהם יוכלו להגיע גם הילדים הנמוכים, הדרך השניה: היא לספק סולמות כדי שהנמוכים יגיעו לגובה.
שאלו אנשי העיר אך כיצד ניתן ציונים? האם ניתן את אותו ציון לאלו שקטפו מהעצים הנמוכים כמו מהעצים הגבוהים? האם הילד שקטף בכוחות עצמו יקבל ציון כמו הילד שנעזר בסולם?. ענה להם האיש החכם: זו שאלה חשובה ומהותית, ועליכם לקבל החלטה, במה אתם מעוניינים בסופו של יום קטיף, בפירות או בציונים? זכרו תמיד באמצעות חשיבה יצירתית וסבלנות אפשר להשיג מטרות בחיים, גם אם לכאורה יש לנו חסרונות.
***
איו הרבה מילים שניתן להוסיף לאחר קריאת המשל הנ"ל. גם בשל היותו משל ידוע, תמיד הוא מחדש לנו ומאיר כל פעם מחדש לנו כהורים, מורים וכל מי שנפשות הילדים נתונות בידיו, להבין כי אם נשכיל להיטיב עימם את הדרך, לסלול להם הזדמנויות ולהניע אותם לפעולות, לגלות את האוצר הגלום בהם... נגדל דור מוצלח יותר.
]]>
