החינוך בראי הפרשה

טור לחג: קורס מבוא / האקדמיה שביהדות

ללכת להילחם? או לבית המדרש? להישאר במקום - שב ואל תעשה? או להיכנע ליצר? שאלות ישנות ומוכרות- על משברים והדרך לתקומה. הטור השבועי לכבוד שביעי של פסח (יהדות)

(צילום: שאטרסטוק)

אין ספק שבדורנו אנו חווים תהליכים נפלאים לצד תהליכים מחודשים ומסקרנים של בני הנוער, הנוער מתמודד בתוך ומחוץ בית המדרש עם ניסיונות קשים וחלקם לא מוכרים, משברי אמונה אינם דבר חדש, כבר בעומדם על שפת ים סוף היו בעם ישראל שרצו ללכת לצבא ולהילחם, והיו שרצו לקפוץ לים, מול אלו שנתנו לזמן לעשות את שלו או את אלו שנשברו ובכו- אין חדש תחת השמש.

כאשר לומדים תואר כלשהו ישנו שלב מקדים, קורס מבוא! הקורס הזה הוא חובה ובסיסי ללמידת התואר, לעיתים הקורס הזה הוא קשה יותר מהחומר עצמו, הוא פתיחת הדלת הכבדה, שלאחר פתיחתה הכניסה נעשית יחסית קלה יותר, הקורס מקנה את הבסיס והנתונים להבנת החומר הנלמד כראוי.

מהו קורס המבוא לעמלי התורה? מהו קורס המבוא ליושבי בית המדרש? האם קיים כזה קורס האם צריך כזה? התשובה היא שזה חובה! וזה קיים! היהדות טומנת בתוכה, קורסים רבים של מבוא, של חכמת חיים, קורסים רבים של פתיחת דלתות לחיים, העניין הוא שצריך לשים לב לקורסים הללו, כי מי שלומד אותם ולא יודע שהם קורסי מבוא לחיים של יהודי, אז הוא פשוט לא פותח את השער ולא מתחיל את הלמידה.

אחד מגדולי החסידות אמר: "שביעי של פסח היום שבו הורה הקב"ה למשה "דבר אל בני ישראל וייסעו" נחשב ראש השנה למסירות נפש, בשביעי של פסח כל אחד יכול וצריך לקבל עליו שבמשך כל השנה כולה תהיה לו תקיפות של מסירות נפש, על התורה, על מצוותיה, ועל עבודת הבורא"

ההיסטוריה היהודית בנתה את עם ה' באופן יסודי החל מכור ההיתוך במצריים דרך יציאת מצרים עצמה עם כל הניסים הגדולים והיד החזקה, עובר דרך קריעת ים סוף שם עם ישראל רואה עין בעין את הנהגת ה', שם הם נטולי בחירה חופשית האם לראות את בורא עולם או לא, הם פשוט רואים וגם הפשוטים רואים, וממשיכים לשם במשך 49 יום אל קבלת התורה, המעמד ההיסטורי של התגלות ה', וממשיך דרך כל הניסים הגדולים במדבר, דרך הירדן, והמן, והשלו, והבאר, וענני הכבוד, ועוד ועוד.

אבל לכל נס שכזה היה גם רגעים של קטנות באמונה של פקפוק של קושי בהבנת המציאות, רגעים של ניסיונות החל מיציאת מצרים כשמשה מגיע לבשר על הגאולה, ולפני קריעת ים סוף עם ישראל מתחלק לארבעה מפלגות כמבואר במדרש, ולאחר קריעת ים סוף הם מתעכבים על הים, ומיד לאחר מכן עם ישראל מתחיל להתלונן ולבכות, ועוד תלונות ועוד תלונות דרך המרגלים עם בכיה לדורות.

ההצמדה בין האירועים הגדולים לניסיונות בכל פעם איננו מקרי הוא קורס מבוא ליהדות, כל יהודי צריך לדעת שבכל אירוע בחיים יש ניסיונות יש שאלות יש קשיים, והוא לא חידש את זה, זה חלק מהתהליך, בכל דבר שיהודי יעשה יהיה לו קושי, במיוחד אם הם דברים הקשורים לעבודת ה', לצביון הנפש, לבניית האישיות העובדת את ה' בכל דרך, דע לך יהיה לך קושי, אבל הקושי הזה הוא הקורס מבוא לחיים היהודיים.

גם כאשר הקב"ה בוחר את עם ישראל במצרים "אתה בחרתנו" והוא רואה אותם בסבילותם הקשים, מתאר לנו הנביא יחזקאל במילים קשות מאוד את הדיבור כביכול של הקב"ה עם עצמו "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" מתבוסס בדם, זה ביטוי קשה, אבל הקב"ה הטוב והמטיב אב הרחמן, אומר בדמיך חיי! זה הקורס מבוא הטוב ביותר לחיים, כך יהודי נבנה עם קשיים בדם!

השאלה הגדולה איך בדור חלשלוש כמו שלנו, שנערים נפלאים, חווים קשיים גדולים, וישנם הורים נפלאים שרוצים להיות איתם ולתמוך בהם, ויש ישיבות נפלאות ומוסדות חינוך שלא היו כמוהם מימות עולם, אבל הפער שיש מול תפיסת הנער את החיים ברגע של משבר אל מול חי המבוגרים ממנו, הוא פער מסוכן, צריך מישהו שיתלבש עליו לפי מידותיו.

ישנו פתרון טוב שחייבים להנגיש אותו לצעירים, אנחנו יודעים לעשות זאת היטב, אבל לא בטוח שפותחים שער גם לצעירים להיכנס אליו, לאהיב להם את הפתרון הזה לפי דרגתם- המשגיח מפונביז' רבי יחזקאל לווינשטיין זצ"ל אמר בשיחה (מתוך ספר מופת הדור):

"והנה ענין זה של הכרת הנס שבטבע, מקובל הוא לגבי העניינים הגשמיים, אולם בשטח הרוחני אין אנו מורגלים לחשוב כך, לא רואים כלל את ההנהגה הניסית שבעניינים הרוחניים, וחושבים כי הכל מתנהל במהלך טבעי, פלוני בעל הכשרונות מצליח בלימודיו כיון שהוא בעל כשרון, ואילו חסר הכשרונות לעולם לא ידע ללמוד, וכו' ושוכחים כי אם בגשמיות כל ההנהגה היא ניסית קל וחומר שבעניינים הרוחניים שלמענם נברא האדם והעולם, שבהם קיים אך ורק רצון ה' ואין כל מקום לתלות הצלחה וכשלון בסביבות טבעיות, וכו' האדם צריך לבחור בכיוון האמיתי יהפוך רצונו לטובה, ומיד זוכה הוא להישגים למעלה מדרך הטבע"

יש דרך להכיר בניסים להתפלל לבקש עליהם, אבל מה לעשות אם קם דור של נערים שנושא התפילה וההכרה בתלות בבורא עולם הוא נמוך? צריך לעשות חשבון נפש, למה התפילות הפכו אצל חלקם למשהו מעיק (אולי ההמתנה הארוכה לראש ישיבה לפני חזרת הש"ץ?), אולי חוסר הבנה בסיסית במילות התפילה, ובכלל התפילה הפכה לעבודה קשה במקום עבודה שבלב בלבד, חסר התלהבות, חסר אהבה, חסר הבנה מה זו התפילה בכלל, אם אדם לא יודע לבקש מבורא עולם על הקשיים שלו, כי הוא לא מבין את העוצמה של התפילה, אז ברור שאחר כך הוא יחפש את החיים הקלים ולא משנה לו אם בתוך בית המדרש או מחוץ בית המדרש הוא מחפש את החיים הקלים.

הרש"ר הירש כהרגלו מקנה לנו להלכה ולמעשה את קורס המבוא לחיים, מיד אחרי קריעת ים סוף עם ישראל מתעכב על שפת הים, הרש"ר נותן מבט שמחבר אותנו ישר אל תובנה זו, עם ישראל יוצא ממצרים זוכה לניסים ולפינוקים מה' יתברך, הוא מתרגל לחיים קלים, הוא מתרגל לקבל הכל, פה זההרגע שעם ישראל נזקקו לשינוי תודעה בתפיסת החיים, "יציאת מצרים וקריעת ים סוף הראו לישראל, מעתה ועד עולם, את קירבת ה' המיוחדת ברגעים מיוחדים במינם. אולם, רק במסעם דרך המדבר, שבעצם התחיל רק עכשיו, צריכים היו ללמוד, שיש לבטוח בה' בכל התנאים גם לסיפוק צורכי יום - יום; שגם צורכי האדם היומיומיים והפעוטים אינם קטנים מכדי השגחת ה'; שעין ה' על יראיו ועל כל אשר להם - על כל נשימה ונשימה שבהם. והרי מראש הוגד להם שמטרה גדולה לפניהם, עוד בטרם ייכנסו לתוך הארץ היעודה, וכן נאמר למשה: "בהוציאך את - העם ממצרים תעבדון את - האלהים על - ההר הזה" (לעיל ג, יב); שם, עם קבלת התורה, יקבלו על עצמם את עבודת ה'. תורה זו, המצווה על האדם לעבוד את ה' בכל רגעי חייו היומיומיים, צריכה ביותר לאותו בטחון במציאותו של ה' בכל זמן ובכל מקום, ולאותה וודאות, שבזכות קיום רצונו יעבירנו שמחים את מדבריות חיינו השוממים ביותר, וימתיק לנו את המרורים שהאדמה תאכילנו. זה היה המבוא לתורת ה' "- שמות פרק טו פסוק כה.

חובה עלינו לחבר את הנערים ואת עצמנו, לאותה הדרך שתבטיח לנו שבזכות קיום רצונו יעבירנו שמחים את מדבריות חיינו השוממים ביותר, וימתיק לנו את המרורים שהאדמה תאכילנו. זה היה המבוא לתורת ה'! בחגים ובמועדים ובכל אירוע היסטורי צריך היהודי לשים לב ולדעת איזה קורס הוא עובר עכשיו, יהי רצון שנזכה לעבור את קורס המבוא לתורת ה' ונזכור ש"שביעי של פסח היום שבו הורה הקב"ה למשה "דבר אל בני ישראל וייסעו" נחשב ראש השנה למסירות נפש, בשביעי של פסח כל אחד יכול וצריך לקבל עליו שבמשך כל השנה כולה תהיה לו תקיפות של מסירות נפש, על התורה, על מצוותיה, ועל עבודת הבורא" .

הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר