הדרשן במסה מאלפת

"לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לגעת בלב של מישהו, לרומם רוח"

יהודים הם פי 100 מהממוצע העולמי בקבלת פרסי נובל, יש הסבר הגיוני לכך? • הייחודיות האמתית של ישראל היא תרומתו האדירה לכל האנושות • המרצה הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון על סודו של יהודי (TV)

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון | כיכר השבת | ט"ז באדר א' | 17.02.22
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון (צילום: ללא קרדיט)

זו בדיחה ישנה אבל יש בה מוסר השכל היסטורי ועמוק. זה היה סתיו, והאינדיאנים בשמורה המרוחקת והמבודדת שלהם שאלו את המנהיג החדש שלהם, אם החורף עומד להיות קר או מתון.

המנהג של האינדיאנים מדורי דורות, אלפי שנים, הוא שהמנהיג מסתכל על הכוכבים ומיד יודע איך החורף יהיה. הבעיה הייתה שהמנהיג החדש באמת היה יהודי, הוא היה לבוש כמו אינדיאני אבל באמת היה יהודי. לא לימדו אותו את סודות ההודים הישנים, וכשהוא הביט בשמיים, הוא לא ידע מה עומד להיות מזג האוויר בחורף הבא.

אז מה עושים? ליתר בטחון הוא השיב לשבטו: כי החורף אכן הולך להיות קר וכי על חברי הכפר לאסוף עצים להכנה. אבל בהיותו מנהיג מעשי, אז המנהיג היהודי שלנו נסע הרחק הרחק מהכפר, ניגש לתא טלפון ציבורי, התקשר לשירות מזג האוויר הלאומי ושאל: "האם החורף הקרוב יהיה קר?" המטאורולוג משיב לו: "נראה שהחורף הזה אכן הולך להיות די קר".

בסדר, המנהיג חוזר לאנשיו ואומר להם: חברה, תאספו עוד עצים כדי להיות מוכנים. שבוע לאחר מכן הוא מתקשר שוב לשירות מזג האוויר הלאומי. "האם הולך להיות חורף קר מאוד?" הוא שואל. המטאורולוג עונה: "כן, זה הולך להיות חורף קר מאוד".

המנהיג חוזר שוב אל אנשיו ומצווה עליהם לאסוף כל פיסת עץ שיוכלו למצוא, כדי להבטיח שיהיה חום בחורף הקר מאוד. לאחר שבועיים, הוא שוב מתקשר לשירות מזג האוויר הלאומי.

"אתה בטוח לגמרי שהחורף הולך להיות קר מאוד?"

"בהחלט," ענה האיש, "זה הולך להיות אחד החורפים הקרים אי פעם".

"איך אתה יכול להיות כל כך בטוח?", שואל המנהיג היהודי.

איש מזג האוויר עונה לו: "תשמע, אני לא מכיר אותך, אבל אגיד לך דוגרי ואת האמת, אתה רוצה לדעת את האמת? אני אגיד לך. אנחנו באמת לא יודעים כלום על מזג האוויר, אבל דבר אחד אנחנו יודעים: לחורף הבא, האינדיאנים אוספים עצים כמו משוגעים ללא הרף".

 •

זה דבר מוזר וגם נפלא: משנת אלף תשע מאות ואחת, עד לשנה זו, הוענק פרס נובל ליותר מתשע מאות איש שתרמו תרומה חשובה לאנושות. פרס לפיזיקה, לכימיה, לרפואה, לספרות, לכלכלה ולשלום.

אני שואל אתכם – לפי סטטיסטיקה נורמלית, כמה מחתני הפרס נובל אמורים להיות יהודים?

לכאורה זה חשבון פשוט – יש לערך חמש עשרה מיליון יהודים, כן ירבו, בעולם, מתוך קרוב לשמונה מיליארד בני אדם.

אז היהודים מהווים לא עשרים אחוז מהאנושות, גם לא עשר אחוז, גם לא חמש אחוז, גם לא אחוז אחד גם לא חצי אחוז, גם לא רבע אחוז. 

יהודים הם 0.2 של אחוז אחד מאוכלוסיית העולם, פחות מרבע של אחוז אחד מהאנושות.

אז לפי כללי הסטטיסטיקה הייתי מצפה שבמשך מאה ועשרים שנה האחרונות היו אולי שני יהודים מקבלים פרס נובל על התרומה שלהם לציוויליזציה.

תיקחו את העם הסיני, העם הגדול בעולם, מיליארד וחצי אזרחים, כמה אנשים ממוצא סיני זכו בפרס נובל? אחד עשר.

יש קרוב לשני מיליארד מוסלמים בעולם, כמה מוסלמים קיבלו פרס נובל? שלושה עשר. שבעה מהם בגלל שלום. אגב, אחד מהם היה יאסר עראפת...

אז הייתי מצפה שיהודים במספר חמשה עשרה מיליון יזכו לאפס פרסי נובל, אולי אחד, אולי שניים לכל היותר.  

מה היא המציאות? מתוך תשע מאות פרסי נובל, מאתיים ועשרה מהם הוענקו לבני האומה היהודית. יותר מעשרים אחוז מפרסי נובל ניתנו לעם היהודי.

חוסר הפרופורציה משווע.

אם תיקחו רק את עשרים השנים האחרונות, במאה העשרים ואחת לבדה, זכו היהודים בחמישים מתוך מאה ושמונים פרסי נובל, קרוב לעשרים ושמונה אחוז!

בכלכלה, כמעט ארבעים אחוז מהזוכים הם יהודים. ארבעים אחוז!

בתחום הרפואה, מתוך מאתיים וארבע עשרה פרסים, זכו יהודים בחמישים וששה פרסי נובל!

שלושה עשר מחתני פרס נובל הם אזרחי ארץ ישראל, יותר מכל הסינים.

אותו מספר של המוסלמים.

אני רוצה לשאול אתכם היום: מה משמעות הדברים? מה הלקח? מה המוסר השכל שאנו יכולים ללמוד מזה?

 ---

יש מצוה, לכאורה מוזרה מאד, בתורה –

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם".

"זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ".

הפרשן הגדול של התנ"ך, רש"י, רבנו שלמה יצחקי, מסביר כך:

אלוקים אומר למשה: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם" – כשתחפוץ לקבל סכום מניינם של עם ישראל, לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מניינם.

כך "לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", אומר רש"י, "שהמניין, שולט בו עין הרע, והדֶבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד בדברי הימים א פרק כא".

התנ"ך מספר על אפיזודה שבה החליט דוד המלך לערוך מפקד אוכלוסין של העם. הרמטכ"ל שלו יואב בן צרויה המליץ נגד זה. דוד המלך גבר עליו, והתוצאה הייתה טרגדיה. מגיפה גדולה פקדה את העם.

עד היום אם אתה נכנס לבית הכנסת, והחבר'ה רוצים לספור אם יש מנין, תשמעו שאומרים ככה:

'הושיעה, את, עמך, וברך, את, נחלתך, ורעם, ונשאם, עד, העולם'.

כל אדם מקבל מילה אחת של פסוק, כי בפסוק 'הושיעה את עמך יש עשר מילים'.

אבל אני שואל אתכם, רבותיי, למה?

למה מסוכן לספור יהודים? מה הביג-דיל, אז ספרתי, אחד, שתים, שלש. לא, 'הושיעה את עמך'. אומרת התורה: לא! "כי תשא את ראש בני ישראל" – "זה יתנו". כל אחד חייב להעניק מחצית השקל ואנחנו לא סופרים את היהודים, אנחנו לא סופרים את האנשים, אנחנו סופרים את השקלים...

מדוע? מה הרעיון הטמון כאן?

 ---

התשובה לכך, היא חיונית לעם ישראל, אז והיום.

אז, לפני 3330 שנה, עד היום הזה. את נקודת הרעיון שמעתי בפעם הראשונה מרבה הראשי של מדינת בריטניה, המנוח הרב יונתן סאקס ז"ל, שנפטר לפני שנה.

מדוע מדינות בדרך כלל עורכות מפקד אוכלוסין?

פשוט, כדי לדעת על הכוח שלהם ולבסס את עוצמתם.

אם זה כוח צבאי – מספר האנשים שמשרתים בצבא, או שניתן לגייס לצבא.

אם זה כוח כלכלי – המספר שמהם ניתן להעלות מסים, או שאפשר להכניס לשוק העבודה.

לדעת על הכוח הדמוגרפי של המדינה הזו, הצמיחה או הירידה המספרית של האומה.

ההנחה היא שיש כוח במספרים.

ככל שעם, צבא, ארגון, חברה, בית חרושת, ביזנס, יש לו מספר רב יותר, כך הוא חזק יותר, מרוויח יותר, יש יותר עוצמה.

אבל אנחנו – העם היהודי, בני ישראל, עם קטנטן.

מישהו פיקח אמר פעם: סך כל אוכלוסיית היהודים ברחבי העולם, קטנה משגיאה סטטיסטית במפקד הסיני.

לפי כל סטנדרט נורמלי אנחנו עם קטן למדי מכדי להיות משמעותי. אין בנו המספרים כדי ליצור משהו ענקי, ליצור משהו נצחי.

וזה לא דבר חדש, כך היה מתחילת ההיסטוריה שלנו.

איך אומר משה רבנו לבני ישראל לפני אלפי שנה, בשבועות האחרונים של חייו, בספר דברים פרק ז? "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים". כך זה היה אז וכך זה נשאר עד היום.

זוהי הסכנה האורבת לנו כשאנו מתחילים לספור יהודים.

כי כשמתחילים לספור יהודים, קל מאד להיכנע לדיכאון, לחלחלה, לחרדה, לפחדים, לייאוש.

השאלה הנוקבת היא: כיצד עם קטן כזה יכול לשרוד? מי מדבר על להשפיע? מי מדבר על לשנות עולם?

הרי אפילו הממלכות האדירות הלכו ונעלמו מן העולם.

איפה האימפריה המצרית? איפה האימפריה של אשור, בבל, פרס, יוון, מלכות רומי? נעלמו לגמרי. הלכו לפח הזבל של ההיסטוריה.

כיצד אנחנו אנשים נורמליים יכולים לחשוב שאנחנו מסוגלים ליצור שינוי דרסטי בעולם, שינוי מהותי בעולם, מהפך עולמי?

האם יהודי נורמלי יכול לחשוב שהקיום שלנו הוא לא רק משהו אפשרי אלא שהוא חלק מתכלית הבריאה ותכלית כל הקוסמוס? הרי מבחינה מתמטית זה אבסורד!

אומר אלוקים למשה: "ולא יהיה נגף בפקוד אותם".

אם אתה מתחיל לפקוד ולספור יהודים, זה יכניס אותם לפאניקה, לייאוש, אנו מסוגלים לחרוץ על עצמנו גזר דין מות רוחני, ודכאון.

אז פה השאלה הגדולה: בלי ספירה, כיצד תוכל להעריך את כוחו של העם היהודי?

אומר הקב"ה למשה: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם"!

אם אתה רוצה לספור יהודים, אתה צריך בראש ובראשונה לשאת את הראש שלהם, לרומם אותם, לחזקם, להעניק להם את האמון העצמי, שידעו מי הם ומה כוחם.

אז מה תעשה?

אתה רוצה לספור יהודים? אתה רוצה באמת להעריך את עוצמתם?

על כך נותנת התורה תשובה מקסימה:

"זה יתנו"!

אתה רוצה באמת לבסס את כוחם ועוצמתם? תבקש מהם לתת, להעניק – "זה יתנו", ואז תסתכל על מה שנתנו, על מה שהעניקו.

תסתכל על הנתינה שלהם.

תספור לא אותם, לא את הגופים, לא את הראשים הפיזיים, תספור את התרומות שלהם ליקום, כדור הארץ, לאנושות, לציוויליזציה. אה! תראה סיפור אחר.

תבדוק מה הם העניקו בכל דור ודור, לכל מדינה, לכל אומה, לכל תרבות, לכל אימפריה, לכל ממשלה, בכל מקום בעולם. כפי שאומר ה' ליהודי הראשון – אברהם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה".

מבחינה מספרית, כמותית, הם קטנים במאוד מאוד, אבל מבחינת התרומה שלהם לאנושות, אין להם אח ורע בעולם!

"זה יתנו".

 ---

אמרתי פעם: המהפכה של העידן המודרני נוצרה על ידי ארבעה אישים: אלברט איינשטיין – הפך את המדע ואת הפיזיקה, קארל מארקס – הפך את הפולטיקה, זיגמונד פרויד, שמו האמיתי שלוימלה פרויד – הפך את הפסיכולוגיה, וטשארלס דארווין – הפך את ההבנה בביולוגיה.

יש לנו את המהפכה של העולם המודרני שנוצרת על ידי איינשטיין, מארקס, פרויד ודארווין, שלשה מהם היו יהודים, ודארווין טעה בגדול...

  ---

חשבו רק על יוצרי המחשבה המודרנית.

בפיזיקה – איינשטיין, שגם זכה להקרא האיש הכי משפיע בעולם כולו במאה העשרים. המגזין היוקרתי – 'טיים' נתן לו את התואר – 'איש המאה'.

בחקלאות – המהפכה של היהודי הגרמני – פריץ הבר, שאחראי לקיום שליש האנושות,

כי הוא יצר הזבל סינתטי שהציל את העולם מרעב.

בפילוסופיה – ויטגנשטיין. בסוציולוגיה – דורקהיים.

באנתרופולוגיה – לוי שטראוס. בפסיכיאטריה ופסיכולוגיה – פרויד.

בכלכלה – שורה שלמה של הוגים גדולים מדיוויד ריקרדו ועד מילטון פרידמן ועד אלן גרינשפן, וגם בישראל, דניאל כהנמן ופרופ' ישראל אומן.

כולל כמעט ארבעים אחוזים מזוכי פרס נובל לכלכלה שהם יהודים.

ומי מדבר בתחום הרפואה, בספרות, מוזיקה, משפטים, בתעשייה, בתקשורת ובפוליטיקה.

אבל כל זה כשמדובר על מדעים כלליים.

התרומה היהודית לחיי הרוח, חיי המוסר, חיים של משמעות, חיים של תוכן ורוחניות, היא לא רק ייחודית, אלא עיצבה את כל מהלך הציוויליזציה המערבית ושינתה את פני היקום.

איכשהו העם הקטנטן הזה, הוליד זרימה בלתי פוסקת ששל ענקי הרוח, של אבות ואימהות, כהנים, נביאים, שופטים, משוררים, מלכים, בעלי חזון, תנאים ואמוראים, גאונים, ענקי המוסר, גאונים ביראת שמים, באהבת האנושות, באהבת ה', אהבת התורה, אהבת ישראל, בעלי הלכה.

פרשנים, פילוסופים, בעלי הגות ומחשבה, מקובלים, ראשונים ואחרונים, פוסקים, צדיקים, קדושים, באופן שכמעט נוגד את הטבע.

העמקות, האצילות, הקדושה, הטהרה של גדולי האומה, ושל ספרי האומה, בכל דור ודור זה דבר נפלא שאין לו אח ורע בעולם.

לפעמים זה קרה תחת הרדיפות הכי קשות שידעה כל אומה עלי האדמות.

כפי שניסח זאת הנביא יחזקאל בפרק לג:

"אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ".

אברהם היה אדם אחד, יחיד, בודד.

האם הוא יכול היה לדעת, כשהקשיב לקריאה: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה.  וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".

האם הוא היה יכול לנחש, האדם הזה, בלי שליטה על ארץ, על מדינה, בלי צבא גדול, בלי שום כוח פיזי,

האם הוא היה יכול לנחש, היום – כמה אלפי שנים אחר כך

יש כמעט ארבעה מיליארד בני אדם שרואים את עצמם כבניו וירשיו הרוחניים!

מי פילל?! מי היה יכול לנחש את זה?!

איך זה שבן אדם יחיד יכול להשפיע במידה כל כך עמוקה ועצומה, בכמות ובאיכות על כל ההיסטוריה של כל האנושות, לא רק על העם היהודי, אלא על כל העמים כמעט?  

יש מכתב נפלא שכתב אחד מאבות המייסדים של ארה"ב, הנשיא השני של ארה"ב, גון אדאמס,

וכך הוא כותב: "אתעקש על כך שהיהודים, העברים, עשו יותר לפתח תרבות האדם, מכל אומה אחרת. אם אפילו הייתי אתאיסט שהאמין או התיימר להאמין שהכל מקרה, הייתי צריך להאמין שהמקרה ציווה על היהודים לשמור ולהפיץ לכל האנושות כולה

את הרעיון – שיש בורא עולם, שיש בעל הבית לבירה זו, והבעל הבית הזה הוא כל יכול, מלא חוכמה ומוסר, שכן אני מאמין שזהו העיקרון המהותי הגדול של כל המוסר, וכתוצאה מכך של כל הציוויליזציה".

עד כאן המכתב של ג'ון אדאמס.

 ---

קראתי פעם מאמר של פילוסוף נוצרי שכתב: 'שיש הטוענים שזה שהיהודים אומרים שהם עם הנבחר זו גאוה, זו גזענות, זה לא יפה.

באמת אם מסתכלים על ההשפעה של העם העברי הזה – עבדים שיצאו ממצרים, אומה קטנה של עבדים שהשתחררו ממצרים ושינו את ההשקפה של כל העולם, העניקו ליקום את המושג של היסטוריה, המושג של טוב ורע, המושג של בחירה, המושג של תכלית, המושג של אלוקים, המושג של מצפון, המושג של עבר הווה ועתיד, המושג של בחירה,

המושג של גאון האדם, כבוד האדם, חירות האדם, צלם אלוקים של האדם

אם אנחנו מסתכלים על ההשפעה שלהם כותב הפילוסוף הזה,

הנימוק שהם אומרים שהם נבחרו מה' מסמל את הענוה הכי גדולה,

הם אומרים לכולנו אפילו זה לא קרדיט שלנו, אלוקים בחר בנו להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". שגרירים של האמת הפנימית של כל הבריאה – שכולנו מאוחדים תחת בורא עולם אחד ויחיד.

הפילוסוף הזה כותב על תסתכלו על זה כגאווה, להפך אם היהודים היו אומרים אנחנו לא נבחרנו, מאיפה הגיעה הגאונות הזו? מאיפה הגיעה התרומה הזו?

EQ IQ זה היה גאוה.

הם אומרים אנחנו נבחרנו, תן קרדיט לבורא עולם, כך הוא כותב.

ובכן הטעות הכי גדולה שיכול עם היהודי לעשות היא לא להאמין ולהבין את כוחו

להאיר את העולם, לשנות את העולם, להגביה, לרומם את העולם, להפיח בעולם אמונה,

תקוה, אהבה, מוסר, טוב, קדושה, חסד, אנושיות, "לתקן עולם במלכות ש ד י",

להחדיר בקרב האנושות, מתחיל בקרב עמנו,ובני משפחותינו, ועמנו וארצנו,

האמת ש"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ"

ו"בצלם אלוקים עשה את האדם",

ושכל אחד מאתנו הוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש", להיות שגריר של קדושה, לאחד את האנושות, ולגלות את האמת שכל אחד ואחת מאתנו הוא שלוחו של הקב"ה להאיר פני תבל באור התורה, באור הקדושה, באור המוסר, באור של חסד ואחדות

ואהבת ה' ואהבת התורה ואהבת ישראל ואהבת האנושות כל אחד ואחד בתחומו

ולפי נסיבותיו אם הכישרונות והחושים והניסיונות והאתגרים והברכות והמתנות המיוחדים והמיוחדות שניתנו לכל אחד ואחד מאתנו.

 --- 

הטעות הכי גדולה שלנו יכולה להיות כלשון הנביא ישעיהו מט:

"וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד־לִי֙ אֶת־אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה ׀ וְסוּרָ֗ה"

כמו בבדיחה האינדיאנית, היהודי הזה חושב שהוא מקבל אינפורמציה מרשות מזג האויר.

הוא ניכנע להם, הוא הולך לטלפון הציבורי להתקשר לבקש, להתחנן לאינפורמציה, כשבאמת, הם כולם מסתכלים עליו לראות איך הוא יתנהג...

הוא חושב שהוא איזה כלומניק, סתם סמרטוט, ובאמת הוא מנהל את הכול, הוא מנהל את כל העסק.

בעולם יודע את זה בכנות. העולם מכבד יהודים שמכבדים את עצמם, שמכבדים את המורשת שלהם, את ההיסטוריה שלהם, את הדת שלהם, את החזון שלהם, את השליחות שלהם, את התורה שלהם. העולם בוש ביהודים שמתביישים בעצמם, מתביישים באמונתם, בתורתם, במצוותיהם, בארצם, בחוקיהם ובמורשתם.  

 ---

וכשם שזה נכון לגבי הזהות הלאומית שלנו – "כי תשא את ראש בני ישראל", זה נכון גם לגבי כל אדם יחיד.

לפעמים אני עלול לחשוב לעצמי: אני, אני חסר ערך; אני לא שווה כלום,

אני מסתכל במראה, ואני אומר לעצמי: חבל על הזמן, אני אפס.

ובפרט אם חוויתי משהו, חוויתי התעללות, חוויתי שנות נעורים קשות,

אם מישהו אולי אמר לי את זה, העניק לי את המסר שהפנמתי בעצמותי שאני ממש חסר ערך. באה התורה ואומרת: זו לא הדרך לספור את עצמך ולקבוע את הערך שלך.

כפי שאומר הלל הזקן: "וכשאני לעצמי מה אני".

אז איך אני סופר את עצמי? איך אני מתחיל ללמוד על הערך הייחודי שלי?

אומר הקב"ה למשה רבנו: "זה יתנו". שתי מילים – תתחיל לתת, תתחיל להעניק.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את כוח עצום לתרום משהו לעולם מסביבנו, לעזור לאדם במצוקה. לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לגעת בלב של מישהו, לרומם רוח, להצית נשמה, להסתכל לנער או נערה בעיניים ולהגיד: אני אוהב אותך, אני מעריך אותך, אני מאמין בך.

אולי אני אמנם קטן, אבל האהבה והאור והתקווה והאותנטיות והחכמה והעמקות והרפואה והשיקום והגאולה שאתה יכול להביא לחיים אחרים באמצעות מחווה פשוטה, "בוקר טוב" כנה, או מעשה אותנטי של טוב וחסד, הם בלתי ניתנים למדידה.

כפי שאומר שמואל הנביא לשאול המלך בשמואל א טו:

"וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל."

כל אחד מאתנו בסביבה שלו, בסביבה שלה גם נבחר מה' למלך, למנהיג, למשפיע.

מי שיכול להעניק ולרומם – "זה יתנו".

השר משה מונטיפיורי, היה נדבן ושדלן ענק, יהודי מאנגליה, שהקדיש את חייו לסיוע ליהודים בארצות שונות. כולל בארץ ישראל שם ביקר שבעה או שמונה פעמים

והרים את הישוב, תמך בישוב.

הוא חי כמאה שנה ובמשך אותם מאה שנים זכה משה מונטיפיורי להוקרה ולעיטורי כבוד רבים, בהם תואר אבירות על פעולותיו הנפלאות והנמרצות למען יהודים שנרדפו ברחבי העולם. הוא נפטר בשנת תרמ"ה.

מספרים שהוא נשאל פעם כמה הוא שווה. היהודי העשיר חשב זמן מה ונקט בסכום מסוים.

היהודי השני ששאל את השאלה אמר: משה, תפסיק לבלבל את המוח, זה לא יכול להיות נכון, לפי החישוב שלי אתה בטח שווה פי כמה וכמה מהסכום בו נקבת.

משה מונטיפיורי חייך והגיב כך: לא שאלת אותי כמה יש לי, שאלת אותי כמה אני שווה. אז חישבתי את הסכום שנתתי לצדקה במשך השנה, וזה הסכום שאמרתי לך.

"אתה מבין", הוא אמר, "אנחנו שווים את מה שאנחנו מוכנים לחלוק ולהעניק לאחרים".

תוכן שאסור לפספס
טוען תגובות
אולי גם יעניין אותך

טוען..