"ובאו כולם בברית יחד, נעשה ונשמע אמרו כאחד"
אוטוטו נכנסים לחג השבועות, הוא עצם הלוז, היסוד ובריח התיכון של עמנו הנצחי (שלושה רגלים יש, וחג השבועות הוא האמצעי, להיותו בריח התיכון).
לפני 3,335 שנים קיבלנו תורה ומאז אנו עומלים להחדירה בכל רמ"ח איברים שס"ה גידים, מחשבות דיבורים ומעשים, ועד שהתורה חודרת בכל העולם.
זהו שאנו אומרים בברכת המזון "ועל בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו" להחדיר את הברית בבשר הגשמי, וכמאמר הגמרא "כולהו מודי דבעצרת בעינן נמי לכם" (כולם מודים שבעצרת חייבים גם "לכם" דהיינו לאכול בשר, לשתות יין ולשמוח שמחה גשמית).
זה אחת הסיבות שבמעמד הר סיני לא היה "בת קול" (הד), ההד נוצר מהתנגדות העצמים לגלי הקול. הקול יוצא מן המדבר, ונתקע בקיר בהר וכו' וחוזר ומכך נוצר הד. במעמד הר סיני העולם לא התנגד לקול ה' החוצב להבות אש ומשבר ארזי הלבנון, ולכן אין "בת קול".
*
זה עתה סיימנו מסכת סוטה (לומדי הדף היומי סיימו לפני כשבועיים, ויש כמה הנוהגים ללמוד מסכת סוטה בימי ספירת העומר, היות ויש למסכת זו מט' דפים כמנין ימי הספירה).
בינגו. נשים לב שמיד מתוך חג השבועות, נכנסים אנו לתוך שבת פרשת נשא, בה מבואר הלכות סוטה.
כמה מתאים היום לעשות סיום מסכת סוטה, ולכרוך את התורה והפרשה יחדיו.
מעמד הר סיני הוא הקידושין, ה' מקדש את עמו ישראל באהבה. יש גם חופה, כפה עליהם הר כגיגית.
כשהיינו צעירים, היינו שרים בעליצות:
"איזה כיף, כיף כפיה דתית, הוא כפה עלינו כיפה כגיגית".
יהודי שעושה חלילה עבירה, הרי הוא כאשה סוטה הנסתרת מבעלה. החוטא מדמיין לעצמו, עכשיו הקב"ה לא רואה אותי, זה השעה שלי לעשות מה ש"באלי"…
אך כמאמר השיר "אנה מפניך אסתתר", וכבר קדמו הנביא ירמיה (כג) "אם יסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו נאום ה'"?
יהודי לא באמת יכול להסתתר מהקב"ה, ובעומק יותר: יהודי לא יכול ולא רוצה להיות נפרד מהקב"ה.
מאז מתן תורה ''וירא העם וינועו" - "הזדעזעו" - "פרחה נשמתן" וכששבה נשמתן, היתה זו נשמה חדשה, נשמה של יהודי, נשמה שחקוק בה שם ה' (יהודי = יהו-די. אם נכניס את היו"ד האחרונה לתוך הדל"ת הרי לנו שם ה').
והתורה והשכינה מפעפעת בקרבו של היהודי, וגם אם חטא, בסוף המים "המעוררים" (על משקל המאררים ל' ארור) חודרים ללבבו והוא חוזר בתשובה "ונקתה ונזרעה זרע" עד שכל רואיו יאמרו, זהו זרע הקודש זרע ישראל.
והדרך לטהרת הסוטה נעוץ בסוף המסכת, המשנה אמרה "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא".
אמר רב יוסף לתנא (זה האיש שמקריא את המשניות בבית המדרש) אל תתני ענוה דאיכא אנא.
אמר רב נחמן לתנא אל תתני יראת חטא דאיכא אנא.
כאשר האדם נמצא בענוה, אז הוא כלי לקבלת התורה, כאותו הר סיני שהתנהג בענוה. כאותו משה ה"ענו מכל האדם" שקיבל תורה מ"סיני".
וכאשר האדם מקבל ענוה, משם הוא צועד לקראת "יראת חטא". הוא לא פוחד מהעונש, זה קטן עליו. הוא פוחד מהעבירה עצמה, וממי שציוה עליה.
(הדברים מלוקטים מכמה שיחות של הרבי מליובאוויטש).
זה הנוסח אותו הרבי מליובאוויטש מאחל לקראת חג השבועות: "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות".
שתחדור תורת אמת במוחנו ובלבבנו, וממילא נהיה שמחים "עד בלי די", כמאמר "פיקןדי ה' ישרים משמחי לב".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, ז"ל.
לתגובות והארות: misraeli770@gmail.com