גם לי נמאס מההנחיות התחדשות, מהסגרים והבידודים , הקנסות וההסתה. בא לי להתחפר בפוך ולהתעורר כשכל התקופה הזו תעבור. העיקר שהסיוט יסתיים.
אבל מה לעשות? צריך להמשיך לחיות. לקבל את המצב וללמוד לחיות איתו, או לחשוב שזה חלום ולהתעורר לעולם שמם ועצוב.
אז אני דווקא בחרתי לחיות עם המצב ולא לצידו, לגלות אחריות בכל מקום ובכל מצב. וזה היה קשה, קשה מאוד אפילו... במיוחד מתסכל. כי מה עוזר לי להישמר כשאחרים לא נשמרים?! ומתי כבר יבינו שהקנס האמיתי הוא אם ח''ו נדביק ח''ו מישהו אחר, ועוד יותר כשהוא נמצא בסיכון...
"מי ששומר על ההנחיות נדבק..." כן, כך אמרו לי הרבה אנשים יקרים ונכבדים כשסיפרתי להם שנדבקתי. תראי מה זה כל כך שמרת ונזהרת ובסוף... בסוף דווקא את נדבקת.
תודה:) זה היה מעודד ממש.
אז במקום לאחל רפואה שלמה, ולהבין שהשליטה היחידה שיש לנו היא לעשות השתדלות ולהישמר. רבים מבינים את זה הפוך.
אנשים עושים תחשיב לא רציונאלי ו'מאשימים' אותך ששמרת על ההנחיות... ועוד בסוף נפלת בפח.
האמת היא שזה מזכיר לי את סוגיית 'הצדיק ורע לו', החוסר הגיון כביכול שיש בעולם הזה בו נראה לנו על פניו שמי שעושה טוב אינו מרוויח מכך ח''ו.
אם רגע נעצור נבין שאם מישהו שומר על ההנחיות ולמרות זאת נדבק, הוא קרוב לוודאי נדבק בגלל מישהו שלא שמר כראוי על ההנחיות...למשל אדם שלא נכנס לבידוד. בשונה ממי שלא שומר על ההנחיות אדם זהיר ואחראי ייבדק ויתבודד כשיחוש בתסמינים או ידע ששהה לצד חולה מאומת.
אז רגע לפני שיוצא לכם משפט כזה מהפה, תעשו רוורס בחשיבה ותבינו איך ואיפה מתחילה לה שרשרת ההדבקה....
כמובן שנבהלתי מאוד, ברגע שהודיעו לי ששהיתי צמוד לצד חולה מאומתת ואני צריכה להיבדק. כשהגיעה התשובה החיובית ישר חשבתי אוי לא!! לכי תדעי את מי הדבקת?! ומי צריך להיכנס לבידוד בגללך... למזלי הייתי בבידוד בית (מרצון) כשבועיים קודם לכן. ולמעט ביקור במרפאה וביקור בבית החולים עם צוות שהיה לרוב ממוגן, לא פגשתי אנשים כמעט...אבל עצם המחשבה שיכולתי להזיק למישהו ועוד מבלי לדעת הכאיבה לי
ואז הגיע גם שלב של נחמה, התנחמתי במי שלא הדבקתי ולא פגשתי, כמו הורים בסיכון שחיכו לי בבית, שכנים מבוגרים שמסתגרים בבית מפורים(!!!) ויוצאים רק לפתח הכניסה...
כן, גם אחרי הבידוד וחלוף המחלה עדיין החמרנו והוספנו עוד יומיים- שלושה לבידוד הביתי ובשבוע שלאחר מכן לא התערנו בין הרבה אנשים.
כי מי ששומר על ההנחיות שומר עליכם.
ועכשיו בכנות, נמאס.
האמינו לי גם לי קשה שלא לומר נמאס ומתיש לצאת מבידוד ל...סגר חגיגי. אני כועסת עצובה ומותשת מסגר ועוד סגר, מ4 בידודים וקורונה אחת שה' יודע למה הוא שלח אותה לכאן.
אבל אני יודעת שאף אחד לא יכול לייצר לנו מוטיבציה מבלי שנשתף פעולה. לא 700 ש''ח של ביבי לא הארכת חל''ת ולא ח''ו לראות אדם קרוב שניזוק מהקורונה.
מה כן? לשמור על ההנחיות? לא רק, אלא לשמור על הלב המרגיש שלנו. לפתח קצת את הדמיון, להבין כמה הדבקה היא הרת אסון. ואולי כך להפנים שאם מישהו ייפגע בגללינו זה הקנס הכי גדול שנקבל...ולעומת זאת כשנשמר ו'נפסיד' קצת נציל עולם ומלואו.
המציאות כנראה תשתנה רק עם תפילות, אבל החשיבה שלנו עליה, העידוד שלי ושלך תתן לנו עוד קצת מוטיבציה. רק כדי להחזיק מעמד עד יעבור זעם... והוא יעבור... גם אם עכשיו נראה שהוא כאן כדי להיתקע.
למרות העיסוק בכעס על מניעים מוזרים, על תיוג החרדים כמדביקים. ועל ניהול כושל מתחילת המשבר... תשמרו על כל אחד ואחת מאיתנו. על ידי שתייצרו לעצמכם מוטיבציה פנימית או חיצונית, תקבלו את המצב ואל תלחמו בו.
הורים? ראשי משפחה? תובילו מהלך במשפחה, תגידו אתם 'לא' לאירוח. תהוו דוגמא אישית.
נשואים? אין לכם מה להיפגע מסירוב של ההורים לקבל אורחים, להיפך תעריכו אותם הם שומרים על עצמם עליכם ועל הציבור. ובעיקר שומרים על ההנחיות:)
אני יודעת כמה זה קשה ומבאס לחגוג את החגים לבד, אגב, זה גם יכול להיות נחמד.
וכן, גם אני כואבת על אלפי עסקים שמוצאים עצמם שוב בהפסדים או על סף סגירה כששוב ערבי חגים הם זמן של סגר. צריך להוריד את הכובע בפניכם ולהצדיע - אתם אלו שמקריבים כל כך הרבה למען בריאות הציבור. תהיו חזקים.