דף לג
*מלקות לעדים זוממין. *חובל שאין שו"פ.
א. עדים זוממין לר''מ לוקים ומשלמים ולחכמים רק משלמים, ומפרשינן מ''ט 1. לרבי אילעא שנא' בהו יד ביד, וזה ממון הניתן מיד ליד. 2. לר''א מסברא שאין בהם התראה לכן א''א להלקותם, והטעם להו''א שאם יַתרו מעיקרא יאמרו שכחנו ובשעת מעשה פרשי ואחרי שהעידו מאי דהוה הוה, וקשיא דיכולים להתרות תוכ"ד או לומר מעיקרא ולרמוז, ולמסקנא זוממין א''צ התראה כלל מכיון שהם באו להרוג בלא התראה ולא פלוג בכל הזוממין.
ב. החובל בחבירו אם אין שוה פרוטה לוקה ובאיכא שו''פ רק משלם, ומפרשינן מ''ט 1. כתיב כן ינתן בו ומשמע דבר שיש בו נתינה. 2. אם נגפו אשה הרה ולא היה אסון של מיתה יענש בממון, ודחי דלמא הא דמשלם משום דמותרה לדבר החמור אינו מותרה לדבר קל, או דמלקות חמירי ממיתה כדאשכחן גבי חמו''ע ודחינן דהתם לא היתה קצבה, וכן לרבי הטעם דמשלם זהו משום שנתכון להרוג את זה והרג את זה אבל בעלמא ילקה. 3. אם המוכה יקום והתהלך נתחייב המכה בתשלומי ריפוי ושבת וזהו כשהתרו בו למיתה, ודחי דלמא אינו מותרה לדבר קל, ודילמא מלקות חמור ממיתה, וכן דלמא איירי שלא היתה התראה כלל וקרא איירי רק בשגגה וניקה היינו מגלות, קשיא.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' אם עדים זוממים אף לוקין ומ"ט (2)
ב. החובל בחבירו מתי לוקה ומ"ט (3)