כולנו תרים ומחפשים אחר פתרונות למצב כלכלי כזה או אחר, לא מעט פעמים הפתרונות נמצאים בהישג יד, אך אנחנו לא משיגים אותם, כתוצאה מהתנגדות פנימית הקיימת בתוכינו, ההתנגדות דוחה את אימוץ הפיתרון,
במצב שכזה על מנת להגיע לפיתרון אנחנו לא צרכים לחפש פתרונות אל לנסות לאמץ גישות ותפיסות חדשות שיקטינו את ההתנגדות הפנימית שלנו.
כדי להתקדם בתהליך של אימוץ גישות חדשות, והקטנת ההתנגדות אצלינו, עלינו לברר לעצמינו, מהם הפרדיגמות הקיימות אצלינו, שהחלפתם באחרות יקלו עלינו להגיע לפיתרון כלכלי.
דוגמא לפרדיגמה כלכלית המושרשת אצלינו: "מדוע צריך לדבר על כסף? מספיק כבר!"
תפיסה זו גורמת לנו לא לשמוע ולא להקשיב בנושא ששמו "כסף".
אי העיסוק בנושא הכספי, גורם לירידת ערך, ולחוסר משמעות נכונה למושג "כסף".
השלב הבא הוא: זלזול בכסף בכמה צורות:
1. ויתור על הכנסה, ללא בדיקת המשמעות הכספית של הויתור כלפי התקציב המשפחתי שלנו.
2. הפרזה בהוצאות ללא הבנת העלות הכלכלית של כל סוג הוצאה והוצאה.
וכאן יש לנו תשובה לשאלת רבים, והיא: האם ניתן להגדיל הכנסות?
התשובה היא כן, ניתן להגדיל הכנסות , א"כ למה אינני מוצא הכנסה נוספת?
על זה תבוא התשובה לאור האמור:
רעיונות להכנסה נוספת קיימות לא מעט, אך בפגישותינו עם הצעות להכנסה נוספת, תגובתינו היא דחיה וזלזול.
יחס זה מגיע גם מהפרדיגמה מדוע צריך לדבר על כסף? מספיק כבר!
הרי לנו כי התפיסה והגישה כי מספיק מדברים על כסף, מובילה אותנו שלב אחר שלב לירידה ושחיקה בערך האמיתי של כסף עד להפסד כספי בפועל.
כדי לשנות את המאזן הכספי, עלינו ללכת צעד אחר צעד:
1. שינוי גישה,
2. הקטנת ההתנגדות,
3. זיהוי פיתרון,
4. בחירת הפיתרון.
אם הסכמנו כי הגישה שלנו מדוע צריך לדבר על כסף? מספיק כבר!
צריכה שכלול ושדרוג
מהי הגישה החדשה אותה נאמץ ?
אם אדם אומר שכסף יכול לפתור הכול - זהו סימן שאין לו כסף. (אדגר ווטסון האו)