"בזכות נשים צדקניות נגאלו ובזכותן עתידין להיגאל"
שאלתי באקראי שש נשים: "מזה בשבילן תשעת הימים?".
לצערי התשובות לא היו מפתיעות:
אחת ענתה: "הכביסות של לפני…"
השנייה ענתה: "חופש מכביסות"
השלישית ענתה "ארוחות חלביות מושקעות"
הרביעית ענתה: "לשבור את הראש למצוא תפריט לארוחה"
החמישית ענתה: "לחכות שכבר אוכל לשמוע מוזיקה"
והששית ענתה: "נס שהתירו לי להתקלח…"
היה חסר בתשובות: חורבן הבית, ציפייה למשיח, אבל, גלות וגאולה…
שנים רבות חלפו מחורבן הבית. הצער על הבית שנחרב, התמונות הצורבות של האש המשתוללת והקדושה שנמוגה הלכה ונשתכחה מלבנו. במקום בכי ונאי וציפייה עמוקה לגאולה. אדישות מסוכנת השתכנה בלבותנו.
האם התרגלנו? האם מרתון החיים והריצה מהעבודה למטלות הבית הכהתה את חושנו? ואולי תפקדנו כאימהות הוא לגדל את ילדנו בשלווה ולא לחשוב על בית שנשרף לפני אלפי שנים?
התשובה היא כמובן שלילית: כשנעלה מעלה לשמים ונעמוד מול כיסא הכבוד אחת מן השאלות, שנישאל בעומדנו לפני כסא דין תהיה: "הציפית לישועה?"
זה לא יהיה מספיק שנאמין בגאולה. אנו צריכות לצפות לה, כפי שנאמר "אשרי כל חוכי לו" (ישעיה ל,יח). כלומר, אשרי האדם המחכה לבוא המשיח. ולא רק המאמין.
חשוב להבין שהצפייה לגאולה מזרזת את הגאולה בפן המעשי. הקב"ה מחכה להביא את הגאולה למשתוקקים לבואה, ולא חלילה לאלו שיקבלו אותה באדישות. כפי שנאמר במדרש: "יש דור שהוא מצפה למלכותי - מיד הן נגאלין" (ילקוט שמעוני איכה, רמז תתקצז). על כך מסביר החיד"א שחלק מהזכויות שיעמדו לעם ישראל בבוא המשיח ובזכותה יבוא המשיח, היא בזכות הציפייה עצמה.
אז איך אני הקטנה: בין ערימות הכביסה המאיימות, בין החלפת טיטול והעמדת סיר בישול אזכור את החורבן ואצפה לישועה?
התפללי ובקשי
בכל תפילה בכל בקשה. זכרי להתפלל ולבקש על הגאולה. אנחנו בגלות! התפילה יכולה להיות עם סדור ביד, אך גם תוך כדי הבישול והארגון. השפתיים יכולות תמיד למלמל והלב תמיד יכול לייחל. הקב"ה מחכה לתפילות שלנו. גם ממצרים נגאלנו בזכות זעקה מנאקת ליבנו, כנאמר: "וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים" (שמות, ב', כ"ג).
התכונני לגאולה הפרטית
הבעש"ט הקדוש אמר על המילים "קרבה אל נפשי גאלה" (תהלים סט יט) ש"זוהי תפילה על גאולה פרטית של הנפש מגלות יצר הרע, וכשיגאל כל אחד גאולה פרטית אז יהיה אחר כך גאולה כללית, ויבוא משיח במהרה בימינו אמן, וידעו אותו מקטנם ועד גדולם, לעשות הכל לשמו יתברך בלבד".
ומכאן שאנו צריכות להתפלל על גאולה פרטית, להכשיר את נפשנו לקראת הגאולה הכללית בקבלות טובות ומעשים טובים. גם זה אפשרי כאימא וכאשה עסוקה: להתגבר על היצר, לחשוק שיניים בגבורה, לא לצעוק על הילדים, לקבל קבלה בצניעות, להימנע מדבורי לשון הרע. כל אחת מכירה את נפשה ויודעת במה היא צריכה להתחזק…
ויהי רצון שנזכה לגאולה הקרובה במהרה בימינו אמן!