חקלאי מתלונן: "נותנים לי פרנסה ומקצצים לי אותה"

העובדה שהוא נהנה מכך, ואודות לכך מוכר סחורה רבה לציבור החרדי, לא מבלבלת את החקלאי המתלונן, שתוקף בחריפות את הציבור החרדי ונושא הכשרות, אותה כמובן הוא ביקש כדי למכור יותר.

וכך הוא כותב במכתבו: "שמי נצר שמיר, בן 69, חקלאי מזה 30 שנה ממושב בנגב המערבי. בשנה האחרונה הממסד החרדי החליט כי על כל פרדס מניב יש לשים משגיח כשרות אישי. אבל לא אחד אלא שלושה".

"בבית האריזה של המושב שלנו יושבים מאז תחילת העונה 3 משגיחים, כל אחד במכונית הממוזגת שלו... ותפקידם - לשים חותמת על הפרי הנקטף - חותמת כשרות של העדה החרדית... והמשכורת שלהם מגיעה כמובן מכיסם של החקלאים", מתאר שמיר.

לדבריו, "לצערי לא די בכך, כי בחודש האחרון החליטו אותם משגיחים כי פרדס הלימונים אותו שתלתי לפני כיותר משלוש שנים, הוא כולו עורלה, ופסלו לי במחי יד כ 10 טון של לימון. העניין הוא שאני מחזיק ברשותי היתר מהרבנות הראשית כי הפרי כשר. מסתבר שלחרדים זה לא מספיק".

"וכך", מתאר שמיר במכתבו, "בכל יום אני 'זוכה' לראות אותם מגיעים אל בית האריזה שלנו, יושבים ברכב כל היום, ומחכים לסיום המיון כדי להחתים את החותמת של הרבנות החרדית".

"עזות המצח והחוצפה אליה הגיע הציבור הזה, בשמו של אלוקים, אותו הם מביישים (כי אתה ואני יודעים שאין להם מונופול על היהדות) עוברת כל פעם גבול חדש, ואנחנו כאן פשוט אובדי עצות", כותב החקלאי.

בהמשך מכתבו הוא כותב: "האמת אני מיואש, כי ככל שעוברות השנים המצב רק מחמיר. ואין מי ששומע ואין מי שיכול לעצור את זה. וראש הממשלה שלי בסוף, בוחר בהם ולא בי. איך אמרת? 'הכל הפוך'".

"זהו, הלוואי ותקרא את המכתב הזה", הוא כותב לסיום, "בקשתי היא שמישהו יבוא לראות במו עיניו את מה שאני רואה כל יום. שמישהו ישים לזה סוף. אם לא נעצור אותם, בעוד מספר שנים, יהיו פקחים על כל שכונה, על כל קיבוץ ומושב ועל כל גן ילדים בית ספר ומועדון נוער".

"חייבים לעצור את ההשתלטות הזו. נמאס לי להיות פראייר! מצידי שלא ילכו לצבא. רק שילכו לעבוד - אולי יבינו מה זה להוציא לחם מהארץ. שייצאו לפרנס את משפחתם, במקום לפקח עליי, אני יודע לייצר פירות גם בלעדיהם", כותב שמיר החקלאי.

"נותנים לי פרנסה ומקצצים לי אותה"

בשיחה עם "כיכר השבת", נשמע נצר שמיר כעוס. הוא מספר כי שוחח עם כל כלי התקשורת שהתעניינו במכתב ששלח ללפיד.

האם אתה מתחרט עליו? אנחנו שואלים. "חלילה, למה להתחרט, אני עומד מאחורי מה שכתבתי, עומד במאת האחוזים", הוא משיב בביטחון.

באשר לעובדה כי אודות להכשר הוא מצליח למכור הרבה יותר, מסביר נצר את הכעס הכפול שלו גם ברמה האישית: "הם נותנים לי פרנסה אבל מאידך הם מקצצים לי אותה, הם פסלו לי יבול גדול של לימונים בלי שום סיבה. מבחינת הרבנות הראשית זה לא עורלה, ומבחינתם זה כן ולא יכולתי למכור לאף אחד. מדובר בנזק כלכלי גדול".

בנוסף, הוא טוען כי שלושת המשגיחים לא עושים כלום. "הם לא עובדים והם מקבלים כסף", הוא מתלונן.

זה לא נקרא לעבוד? ניסינו להקשות. "לא", הוא משיב בפסקנות. "לשבת ולעשות מה שהם עושים זו לא עבודה. זאת הסיבה ששיגרתי את המכתב שלי ליאיר לפיד".

"אני מקווה שיאיר לפיד ימצא לזה פתרון, זה בעייה ברמה הלאומית ולדעתי הוא חייב להיכנס לעובי הקורה ולטפל בזה, יש לו את הכלים והוא מסוגל לזה, צריך שיישאר מחוץ לקואליציה ואז הוא יוכל לפתור את הבעיה", מסביר שמיר, שמחקלאי הפך בין רגע ליועץ פוליטי.

שמיר גם חוזה עלייה בכוחו של לפיד. "אם הוא לא יצטרף לממשלה, להערכתי בפעם הבאה יהיו לו 60 מנדטים, והוא יגדל ויצבור כוח", הוא אומר.

אתה לא חושב שאתה יורק לבאר ממנה אתה שותה, אנחנו מקשים על החקלאי, כשבעצם אותם משגיחים מעניקים לך פרנסה כשבזכות פעילותם אתה יכול למכור לפלח השוק החרדי.

"מה-זה נותנים לי פרנסה?", הוא משיב בכעס, "אני רוצה לתת למי שאני רוצה, אם הרבנות אומרת שזה בסדר אין סיבה שהם יאסרו את זה".

"צריך לזכור הוא מדגיש כי בנתיים הם מגזר מאוד קטן, אני לא התכוונתי לזה אבל תראה כמה תומכים יש לזה, כמה רעש זה עשה, זה הגיע אפילו לחוץ לארץ, לא האמנתי כמה תמיכה אני יקבל בזכות מכתב קטן", הוא אומר ומוסיף כי "זה רק מראה כמה האנשים במדינה מזדהים איתי".

כשאנחנו מנסים לשוב ולברר על מה באמת הוא כועס? משיב שמיר: "טוב, אני מבין לאן אתם רוצים לקחת את השיחה, אבל אני מבהיר שוב, לא רק שאני לא חוזר בי אלא להיפך אני איתן בדבריי ומצפה שיאיר לפיד יפתור את זה".