זהו, בשבוע שעבר הסתיימה לה עוד מערכת בחירות מלווה בסערות תקשורתיות וקמפיינים מושחזים בידי יועצי תקשורת, חסר היה רק קבוצות עידוד שיעמדו בצמתים המרכזיות בכניסות לערים, ויניפו שלטים עם תמונת הנציג החביב עליהם.
בכלל, מה זה המוסד הזה? ולמי חשובה הרבנות? הרי מי ששייך למחנה שומרי התורה יכול לשמור עם או בלי הרבנות, ואילו מי שלא שומר - בכלל לא מעניינת אותו הרבנות, אז למה הגוף המיותר הזה שלא מוסיף כבוד לאיש וכל כולו רק לאייש כמה משרות?
דיבורים מסוג זה נשמעים מבוקר עד ליל ע"י כל מי שמגבת רטובה מונחת על שכמו בחצר שלפני המקווה או בכניסה לבניין תוך עלעול בלי רשות בעיתון של השכן היחיד שעושה מנוי על העיתון שאסור להכניס לבית.
ויודעים מה, יכול להיות שכאשר רואים את ההתנהלות בשנים האחרונות לעומת איך שנראה המוסד הזה בשמן שישבו על הכס הקדוש אנשים מורמים מעם כדוגמת הרב קוק זצ"ל, אפשר אולי לקבל חלק מהטענות, אולם כעת, ישנה התחלה חדשה. כמו להבדיל בקבוצת כדורגל, החלפת מאמן או בעלים היא מתכון לנצחונות ומומנטום חיובי. כעת, אני מאוד מקווה לראות משהו אחר שיגרום למוסד הזה ליותר כבוד.
אני חושב שיש שתי גישות של הסתכלות על מוסד הרבנות, יש את ההסתכלות של הציבור שמבחינתו היהדות כולה מגיעה עם כוכבית של "בכפוף לחוקי המדינה". מבחינתו הרבנות היא הזרוע המבצעת של ענייני היהדות בכפוף להחלטות הממשלה ותפקידה של הרבנות הוא להביא את היהדות אל העם, כלומר לגרום ליהדות להתאים בכל פעם למצב האומה בכדי שתהיה נעימה, מבחינת אותו ציבור, אם צריך אז אפשר ואף רצוי לשנות עניינים כאלו ואחרים בהתאם לרוח הזמן כדי שהיהדות תהיה יפה.
לעומתם, יש את ההסתכלות של המחנה שלא אוחז מהרבנות בכלל, הם צדיקים גם בלעדי הרבנות, היא בסה"כ עוד הזדמנות לשליטה וסידור ג'ובים, מבחינתם יש רק מטרה אחת, להרחיק את היהדות מהעם שח"ו לא יהיה חלקו עמהם, הם לא סומכים על הכשרות של הרבנות ולא רושמים נישואין במוסדות הרשמיים, אולם מאידך, חשוב להם מאוד להחליט מי יכהן וכן המדיניות של מוסד הרבנות.
אני הייתי רוצה לראות רבנות אחרת, כזו שלא מביאה את היהדות היפה אל העם אלא את העם אל היהדות היפה, כזו שלא תרחיק את העם מהיהדות אלא תחבר, כזו שתגרום לעניינים שבקדושה ולצביון יהודי להיות מובנים ומקובלים אצל כמה שיותר אנשים ובצורה יפה ונעימה, וכל זאת ללא שום פשרות הלכתיות.
עם בחירתם של שני הנסיכים, שגדלו כל אחד מהם בבית של רב ראשי, אשר מקטנותם ספגו מטען של אהבת האחר ויהדות מקרבת (אבל לא מתפשרת), אני מקווה ומאמין שאכן זו הרבנות שנראה כאן, ובתוך הכאוס החברתי שבו הכיפה הפכה לסמל של אדם שנמצה בהליך פלילי של מעצר עד תום הליכים, אני מקווה שמעמדה וקרנה של הכיפה ומה שהיא מסמלת יעלה לאין ערוך בעיני כל יהודי הגר בארץ.
לא נותר אלא לאחל לרב הראשי ולראשון לציון שיזכו שיהיה שם שמים מתקדש על ידם.