ככה זה בחיים, כאשר נדלקת נורית אזהרה קטנה ובודדת ללא התראה מוקדמת, היא תגרום לאדם השפוי לעצור, לפעול מיד, לבדוק את המערכת ולתקן את הטעון תיקון, לעומת זאת אם במשך הזמן נדלקו עוד ועוד נורות אזהרה והמערכת מלאה נורות קטנות וגדולות, העיניים כבר לא ישימו לב לנורת אזהרה חדשה - גדולה ככל שתהיה.
השבוע נחצה קו נוסף שהדליק שוב נורת אזהרה, אולם ייתכן והפעם הנורה היא מאלו הגדולות המהבהבות, מסמאות העיניים, והמלוות בקולות אזעקה מחרישת אוזניים אשר חייבת להעיר את המערכת כולה לטפל בה ובכל שאר הנורות שכבר התרגלנו לקיומן.
השבוע נמצאה גופה מבותרת לחתיכות מוטלת בקרן זוית, אני לא מדבר על גופתה של עובדת הסיעוד מרומניה שנמצאה בדרום ת"א, אני מדבר על גופת הערכים החברתיים החרדיים שלנו שחלקיה פוזרו לכל עבר, ונמצאו השבוע בכיעורם בתקיפה האכזרית בבית משפחת גולובנציץ בבית וגן
נכון, לאחרונה המגזר החרדי מצוי בסערה מתוקשרת היטב, שלא מוציאה אותנו טוב כלפי עצמנו וכלפי הציבור שלא מכיר אותנו באמת אלא רק מהתקשורת הלא מחמיאה.
אולם האם השנאה כלפי חובשי כיפות קטיפה שחורות שהולכת וגואה היא אכן שנאה סתמית שנובעת מהסתה תקשורתית חילונית גרידה?
הם מכפישים את כולנו
רק בשבוע שעבר סערה הרשת החברתית לאחר שבתקשורת הכללית הבליטו ידיעה של תמונת חרדים (?) רוחצים בבריכת האנדרטה לזכר הרוגי אסון המסוקים, מנגד, הפיצו ברשת תמונות חילוניים מחללים את אותה אנדרטה ואנדרטאות של חללים אחרים בטענה שזה לא 'הזיז' לתקשורת הכללית כמו תמונות החרדים.
בכלל, לאחרונה ישנה תחרות ברשת בין התקשורת לציבור, בכל פעם שתוקפים חרדים על מעשים שאינם מוסיפים כבוד לאיש - מיד תוקפים בחזרה את התקשורת המגמתית.
יודעים מה, אכן התקשורת מגמתית ואין בכך חידוש, יתירה מכך, חשוב באמת להציג את האמת לציבור, אולם אסור בשום אופן שבגלל התקשורת המגמתית נתעלם מאותם מעשים ולא נוקיע אותם בעצמינו.
במשך שנים אנו משדרים לסביבתנו שאנו חברה ערכית יותר ומוסרית יותר, ולכן אנו מתבדלים בתחומים שונים מהחברה הכללית. לכן אנו גם לא משתפים פעולה בדברים ציבוריים שונים כגון שירות צבאי למי שאין תורתו אומנותו כי הרי הערכים שלנו שונים, ועלינו לשמור על טוהר המחנה הערכי שלנו.
אולם לצד ההתנהגות הערכית והמוסרית שלנו כחברה חרדית תורנית שיכולה רק לגרום קנאה עצומה למי שחי ברחוב הכללי שבו אין ערכים של תורה אלא כל אחד ממציא לעצמו מוסר ומצפון לפי צו השעה, לצד הרחוב החרדי היפה הזה, התפתחה כאן תופעה שבה אנשים מתוכינו נוהגים באפס מוסריות, הפשע והקומבינה הפכו אצלם לדרך חיים תוך שהם מנצלים את האקסיומה שרווחה כאן שנים שחזות חרדית אמורה לייצג ערכים של יושר והגינות, ובכך הם מכפישים את כולנו. הגרוע מכל, זאת העובדה שאת כל זה הם עושים תוך נפנוף ב"השקפתם הטהורה" המחייבת התנהגות כזו, ומבחינתם זו בעצם מצווה.
מהחילונים לא מצפים למוסר וערכים. מאיתנו דווקא כן
בשם אותם מצוות הם יכולים לגנוב ולרמות, כי הרי מהמדינה מצווה לקחת - אבל רק בקומבינה, בשם אותם מעשים טובים הם מסוגלים להלבין פנים, לחטוא בלשון הרע, לזלזל ולרמוס את מה שרגיש אצל הזולת, ולא פלא שאין להם גם בעיה ללכת ולהרים יד על הזולת ולגרום לו חבלות קשות והכל בשם אותם ערכים מעוותים שהתפתחו כאן וצמחו בתוכינו.
שנים של טיפוח שקט ע"י התקשורת הפנימית החרדית שהעוינות והטינופת שבה היא סוגיה נפרדת וכואבת להזדמנות אחרת, אבל התוצאה העגומה של שתיקתה היא, שלצד החיים המוסריים והערכיים של הרחוב החרדי והיופי אותו אנו משדרים פנימה והחוצה, עד כדי שאנו נפגעים כאשר מזכירים לנו לא לגנוב את נסיעתנו בתחבורה הציבורית - אנו מספקים גם כותרות שליליות, שעלולות להוות הסבר לשאלה מדוע הצד שממול שמח כ"כ להבליטן.
וכרגיל, יקומו המבקרים בטענות של: מי אתה שתשפוט, ומה אתה משווה בכלל את מה שקורה אצלנו למה שיש שם בצד השני, שם הסחי והסיאוב המוסרי זה דרך חיים הרי.
הכל טוב ויפה, אבל מהצד השני אף אחד לא מצפה למוסר וערכים, הם לא מנופפים בתורה ובערכי יהדות ואנחנו כן, לכן גם מצופה שכחברה מושלמת לא נגבה את דרך הפשע והקומבינה.
כי ככה, מצד אחד אנו אכן חברה מופת מוסרית וערכית שבשם ההתנהגות המכובדת שלה היא מתבדלת מאחיה הטועים ודורשת התנהגות שונה, ומאידך צצות שוב ושוב פרשיות עגומות שפוגמות ביופי החרדי בקצב שלא מבייש מדינות פשע בדרום אמריקה. ואנו, במקום לפעול נגד אותם פושעים - עומדים ותוקפים את מבקרינו.
בפרשתנו המתחילה בעניין של שופטים ושוטרים אנו מצווים להקים בכל מקום בתי דין ומערכת אכיפה פנימית לשמירת החוקים. כי חיים יהודיים על פי התורה הם חיים של ציות מלא לחוקים, בסיום הפרשה, התורה עוסקת במקרה בו נמצאה גופה שלא יודעים מי הרגה, בטקס מיוחד וחריג צריכים זקני ושופטי הדור למדוד מי העיר הקרובה וזקני אותה העיר צריכים לעמוד ולהצהיר ידינו לא שפכה את הדם ועיננו לא ראו.
האם גם אנחנו יכולים לומר לגופה המבותרת של הערכים החרדיים שעל פיהם חונכנו "ידינו לא שפכה"?